נשמות הגיבורים הטהורות

הלילה הזה נחסם בדרכו באורו של ירח.

נוצצים בתוכו אלוּפי הימים  קרבן  עולם

שחשך, כינורות ממטירים  בכיים על רוח

במחוֹלה על הר קדומים קרח,

לבנים שם מעלות  בין  זוהר צפוני  לנצח

חבוי במחשך.

קשתות ססגוניות מנגנות עננים במיתרי ברק

הכסף, עוגב נושר מעב אל  בום יוצר מרחב

מישהו מנענע  שנהבים בשחור לבן עד יעל קצף

בין שורות על פסנתר זורמים התווים ברטט מוזהב

בלילה כזה גיבורים עולים מן העדן

טור נשמות כגלימת מלכות עשויה פיתוחים

של אוויר, דממה חותכת  רוח והם עוברים בלא קול

או רנן, ציפורים אז ממריאות  ממגדלי העיר.