ראיון עם מלאך המוות.(חלק שני)

עליתי על מונית מהורהר,מבולבל ועייף, ממה שקרה.פחדתי לנסוע במכוניתי והשארתי אותה בחניון. ירדתי מן המונית דוחף לנהג שטר כסף ואומר לו לשמור את העודף.

בכניסה לבנין שבו אני גר,הבחנתי באדם כבד גוף הנשען על דלת הכניסה.ביקשתי ממנו סליחה,והוא זז מפנה לי דרך להיכנס מבעד לדלת הזכוכית.כשגבי היה מופנה לכיוונו חשתי לפתע דקירה כואבת בגבי,אפילה החלה להשתלט עליי ואז נפלתי חסר הכרה .

הרחובות היו אפלים ורוח חורפית הכתה בגבי,מצאתי את עצמי צועד ללא מטרה ללא כיוון. ראשי סחרחר וכואב.

לא ידעתי מי אני,מה הייתי.....ללא זכרון פסעתי על מדרכות רטובות מגשם שהחל לרדת,מחפש רמזים.

עצרתי ליד אחד מספסלי המדרחוב מתיישב עליו ומנסה לחשוב. ניסיתי לפשפש בכיסיי אבל הם היו ריקים.

רק חפיסת סיגריות ומצית מצאתי בכיס חולצתי.

הצתתי סיגריה בוהה בפנס הרחוב שעמד ממול,בכלבים הנוברים בערימת אשפה."מי אני לעזאזל?" שאלתי את עצמי.

ניגשתי אל חלון הראווה של אחת החנויות והצצתי בפנים הלא מגולחים שהשתקפו משם.דמעות החלו זולגות מעיניי והתמזגו עם טיפות הגשם שירד.

"לאן אלך?" "מה אעשה?" שאלתי את עצמי בקול."אתה יכול לבוא אליי" שמעתי לפתע קול נשי מאחוריי.

היא עמדה שם במעיל שחור ארוך והביטה בי במבט מלא רחמים.

"מה שמך?" שאלה במבטה הדואג.

"לא יודע...כאילו ומישהו מחק את זכרוני."עניתי.

"לי קוראים אפרת!" אמרה.

"ולי קוראים....אנונימי." אמרתי בגיחוך.

"נעים מאוד" אמרה.ניגשה אליי, אחזה בידי והובילה אותי אל בנין דירות קרוב.

הדירה היתה מסודרת ברוב טעם ועל הקירות הצבועים בוורוד היו תלויות תמונות של נוף.מטבח מאובזר צמוד לחדר האורחים.

הדקירה בגבי הציקה לי,ניגשתי והתיישבתי על אחת הספות.

אפרת הבחינה בחולשתי ושאלה:"היי אתה בסדר?"

"לא כל כך!"עניתי

היא ניגשה אליי .ביקשה שהוריד את החולצה.והביטה בגבי.

"קיבלת זריקה בגב?" שאלה.

"לא זוכר!"עניתי.

"בוא נראה מה יש לנו כאן".אמרה כשבידה תיק שחור.

"מה זה התיק הזה?"שאלתי בתמימות.

"אל תדאג.אני אחות באיכילוב" אמרה וחייכה.

היא התעסקה בגבי מספר דקות,ואז אמרה:"תראה יש לך סימן של זריקה בגב,הפצע הזדהם ואני מקווה שהמשחה תעזור."

"תודה..."מילמלתי.

"אז מה?אתה לא זוכר כלום...לא את שמך...מאין אתה...זה איום ונורא.לא לזכור כלום.אבל מנסיוני הזכרון ישוב אלייך...ברב המקרים אנשים שאיבדו את הזכרון שבים לזכור." אמרה וניגשה אל המטבח.

"תשתה איתי קפה?" שאלה וחייכה שוב.

"כן.....תודה לך!" אמרתי בגימגום והוספתי:"תראי אפרת,לא נעים לי המצב הזה.אשתה את הקפה ואלך לי לדרכי.."

"אל תדבר שטויות"אמרה והניחה בידי כוס קפה חם וצלוחית עם עוגיות במרכז השולחן.

"את לא מכירה אותי ו...." התחלתי לומר כשאפרת קטעה אותי."דיי ה...זה מוזר ...אני לא יודעת איך לקרוא לך...באיזה שם אתה חושב היית קורא לעצמך?"

"לא יודע....אולי אילן" אמרתי לוגם מהקפה החם.

"טוב! אילן! עכשיו תרגיש בנוח, הפנים שלך מקרינות אמינות.ואני לא כל כך טיפשה שאוספת אל ביתה גברים אבודים.אתה פשוט חולה.וכשתחלים תוכל לעזוב מתי שתרצה."

הקשבתי לדבריה הקסומים והתאהבתי בה."תודה רבה אפרת!" אמרתי .

"אין על מה" אמרה והוסיפה:"אני נכנסת למקלחת,אחר כך תוכל להתקלח גם אתה.אגב יש בגדים בחדר השני.הם של בעלי לשעבר.האדיוט ברח עם החברה הכי טובה שלי ולא הספיק לקחת אפילו את בגדיו."

"אני...באמת מצטער." אמרתי בעצב.

היא חייכה ונעלמה באחד החדרים.