אחרי הכל את שיר

אם יש משהו שאתה זוכר ממנה הוא השיר, בה' הידיעה.

זה בערך הדייט השלישי, לא הדייט הרביעי שלכם – עוד לא שכבתם, אפילו לא התנשקתם אבל אתה מתחיל להרגיש חמימות קיטשית בבטן כל פעם שאתה חושב עלייה, הלב שלך דופק בעוצמה של שעון הביגבן בחצות כל פעם שאתה רואה אותה.

אתם רואים סרט אצלך בבית, הבית ריק – הסרט רומנטי, מלא נשיקות, סצנות סקס ושירים של פיל קולינס במעברים.

עושים הפסקה באמצע, אתה הולך להביא שתייה ופופקורן. הלב שלך דופק כי החלטת שאתה הולך לנסות לנשק אותה, אולי הולך לנסות.

היא מזפזפת בין הערוצים, נוחתת על mtv או שאולי vh1, אתה מסתכל עלייה בהתרגשות מניעה את ראשה קלות לצלליו, בקבוקי שתייה וקערה בידך.

ואתה מחליט שתנסה, האווירה פשוט נכונה. אתה חושב שזה אולי החושך, אולי החשמל באוויר אבל בינינו זה משהו אחר.

"אפשר לרקוד איתך?"

היא מחייכת ולך זה כבר מספיק

היא קמה לקראתך, ואתם נצמדים כמו אטומים של יהלום, אתה תופס במותנייה היא זורקת את זרועותיה על צווארך במין נונשלנטיות ומסתכלת עלייך בפנים מוטות הצידה, כמין כלבלב סקרן.

אתה מקרב את פנייך לשלה היא מתחילה לעצום את עיניה, אתה יודע שזה מגיע.

את מצמיד את שפתייה לשלה . אתם רוקדים לאט וברקע מנגינה שכנראה תיחרט בזיכרונכם לעד:

Could I have you for a lifetime?

Could I hold you for all times?

Could I have?

Could I have this kiss forever?

"כמו בשיר" היא לוחשת לך " "אנחנו כמו בשיר"

"זה השיר שלנו" אתה עונה לה.

שנתיים לאחר מכן זה עדיין השיר שלכם, והוא אף פעם לא יהיה משהו אחר.

כשאתה רוצה להיזכר בריחה, פניה, במגעה, בשפתיה שלבטח היו רכות כל כך אבל שום דבר לא עולה בזיכרונך, אתה משמיע לעצמך בראש מנגינה ואתה שם, מנשק אותה לנצח, אחרי הכל.

מוקדש לדשה שלי