אֵינֶנִּי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם

אֵינֶנִּי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם / יהושע רוזנברג

לֹא, לֹא אֵינֶנִּי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי

עֵת אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם יָחַד

הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

הָאֶתְמוֹל נָמוֹג, גָז חִישׁ 

בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר עָזַבְתְּ

וַתֵּלְכִי אֶל אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ

תְּמוֹל  שִׁלְשׁוֹם. 

הַשִּׁלְשׁוֹם הָפַךְ מִזְמָן  

לְזִכָּרוֹן נָעִים.

 הַמָּחָר הוֹלֵךְ וּמַרְחִיק אוֹתִי  

מִימֵי נְעוּרַי.

הֲכָבְדָה אָזְנִי  

כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ

הֲכָהֲתָה עֵינִי

כִּי אֵינֶנִּי מוֹצֵא אֹתָךְ?

חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת הַהֲבָנָה

שֶׁהָיִית וְאֵינֵךְ עַד עוֹלָם 

הַיּוֹם יוֹדֵעַ אָנִי

מָרָה הִיא  הַבְּדִידוּת.