ג'רמי

הוא יצא בסערה מהבניין הנטוש, אל תוך הגשם השוטף של שיקגו החשוכה. מותיר אחריו את הדלת הפתוחה להיטרק עם הרוח העזה. הוא לא זכר מתי רץ כל כך מהר. מעיל העור הארוך שלו מתנופף מאחוריו. שערותו השחורות הארוכות דבוקות לפניו מהגשם. הוא עבר שתי גושי בניינים. הוא ידע שהיעד נמצא במרחק גוש בניינים אחד. זה מה שאמרו לו בטלפון בבניין הנטוש. האיש עם הקול המעוות לא נשמע כאילו הוא פשרן גדול.

ג'רמי ידע שצריך לשחק את המשחק לפי החוקים שלהם. הוא לא הפסיק לרוץ.

עבר עוד סמטה שאכלסה שתי הומלסים וזונת רחוב.

הוא עצר מתנשף מול בניין קנדי 34. זה הייה הבניין...

הבניין ניראה ריק, בדומה לבניין הנטוש הקודם, רק שפה יש אנשים שמוכנים לגור באורוות האלה. נרקומנים וזקנים דלי אמצעים.

ג'רמי הייה מתוח. תוך כדי התקדמות לדלת הכניסה לבניין שלף את אקדח "דזרט איגל" מכיסו האחורי.

דלת הבניין חרקה. ג'רמי פנה לחדר המדרגות והחל מטפס לקומה השנייה. האקדח עדיין בידו הימינית.

מטפטף מים שלך מבט שעונו.

"עוד מעט נגמר הזמן" חשב לעצמו. הוא הכניס את יד שמאל לכיס מעילו ושלף מפתח ירוק. זה שהשאירו לו בבניין הנטוש. הוא ידע למה המפתח, אבל למה לעזאזל האקדח?!

ג'רמי נעמד מול דלת מס 10. הקומה הייתה ריקה. רק הקול רדיו בוקע מדירה מס' 13 הצהירה על חיים במקום.

הוא הכניס את המפתח. ליבו פעם בחוזקה.

"למה לו זה קורה?! מה עשה רע?!" חשב לעצמו.

המפתח הסתובב. הדלת נפתחה. ג'רמי דרוך עם האקדח לפניו לפות בשתי ידיו. החדר הייה חשוך. קצב פעימות ליבו התחזקו. הוא יאכל לשמוע את הדם מכה בעורקיו.

ג'רמי העיז וצעד לתוך הבית... ועוד צעד.... בכל צעד מקלל את עצמו על הרעש הגדול שהוא מקים.

בקיר לידו הייתה בליטה קטנה. הוא שלח את היד למה שניראה כמתג אור. ברגע שנגע במתג נשמע רעש חזק. ג'רמי הגיב במהירות, האקדח ירה לכיוון הרעש... ג'רמי היי דרוך. הבזק אור... והרעש המשיך.

זה הייה טלפון. עוד הבזק העיר את החדר והפלורוסנט נדלק.

הדירה הייתה ריקה. רק שולחן קטן עם טלפון עמד שם. למזלו כך הבין החמיץ את המטרה וירה כמה סנטימטרים מעל הטלפון... אחרת הייה מפסיד במשחק. הוא התקדם לעבר הטלפון, בולע את רוקו. מניח את ידו שנייה מעל השפופרת. הוא לפת אותה בידו הרטובה... מצמיד אותה לאוזנו.

מהצד השני נשמע גיחוך קל... זה הייה הקול המעוות.

- "ברכותיי..." אמר. " עברת את השלב השני".

ג'רמי הקשיב בדריכות. שירותו הצבאי בחיל הנחתים האמריקאי לימד אותו שאנשים מהסוג הזה לא שאלים יותר מדי שאלות. הוא לא אהב את מה ששמע. עוד משימה... ועוד מה לעשות?!

שסיים המודיע את הוראותיו הספיק לסננן ג'רמי: " רק אל תפגע בו!"

- " זה תלוי בך... אה! ודרך אגב... נגמרו לך הכדורים..."

השיחה נותקה. ג'רמי ניתק גם הוא. חלפה בו צמרמורת ממה שהייה עליו לעשות.

הוא הושיט יד לעבר מגירת השולחן.

"מוזר" חשב לעצמו שלא שם לב למגירה לפני כן. ג'רמי פתח אותה בהיסוס. המגירה נפתחה.

בפנים הייה מפתח. מה שניראה כמפתח של מכונית. על המפתח היה מוטבע צורת האריה של פג'ו.

ג'רמי הוציא את המפתח... טומן אותו בכיסו.

הייה גם פנס. הדבר היחידי שג'רמי ידע על הפנס זה "שהוא ידע מתי להשתמש בו". ג'רמי הכניס אותו לכיס מעילו הימיני. הוא החזיר את אקדחו לאחורי מכנסיו, ויצא מהחדר בריצה. הוא פנה לחדר המדרגות. משהו התנגש בו, זה הייה אדם. הזקן נפל על הרצפה מעוצמת ההתנגשות. ג'רמי הסתכל על פניו. הזקן ניראה מבוהל. ג'רמי המשיך לחדר המדרגות בריצה. בכל מקרה אחר הייה ג'רמי פונה מיד לעזור לזקן. אבל לא היום...חיים חשובים מדי תלויים בו. הוא יצא מהבניין. הגשם לא הפסיק. מכונית פג'ו חדשה חנתה ממש מולו. הוא לא יכל להיזכר אם הייתה שם שהגיע. הוא פנה לתא הנהג. מכניס את המפתח. מסובב. הדלת נפתחה. הוא סרק את המכונית מבפנים. ונכנס פנימה.

במשך כמה רגעים בהה הרחוב הרטוב. הוא לא ידע אם הוא מסוגל לעשות את זה. הבעיה לא הייתה בזמן שהוקצב לו. הוא יעמוד בו אם ירצה. הבעיה הייתה במהות המשימה. עליו להרוג אדם...

ג'רמי התניע את הרכב. והחל לנהוג למקום שהמודיע אמר לו. הפעולה הייתה אמור לקרות ב3:44 בדיוק, הייה לו עוד 10 דק'. ג'רמי החנה את המכונית ברחוב צדדי. הוא החל משחזר ומשנן את כל פרטי המשימה. הוא הסתכל במראה האחורית... "בוא נסיים עם זה וזהו..." אמר לעצמו. יושב במכונית שלף את אקדחו. כל עניין הפנס החל מציק לו. זה לא ניראה לו הגיוני.. אך פנס אמור להיות קשור לרצח? ידו נברה בכיסו. מחפש אחר הפנס. לפתע הרגיש משהו מתכתי...הוא שלף את החפץ. הוא נעזר בנרות הרחוב כדי לראות במה הוא מחזיק... זאת הייתה מחסנית.

ג'רמי הייה המום, לא מאיך הגיע המחסנית לכיסו,את זה לא הייה לו זמן לברר. אלא מהעובדה שהייה בדרכו להתנקש באדם עם נשק בלי כדורים. הוא קילל את עצמו על טיפשותו.הוא הבין ששכך שה"מודיע" אמר לו שנגמרו לו הכדורים. הוא הוציא את המחסנית שהייתה בנשק. היא אכן הייתה ריקה. הוא זרק אותה למושב האחורי. הוא הכניס את המחסנית המסתורית לתוך האקדח. המחסנית התאימה לנשק.

ג'רמי זרק מבט לעבר שעונו... 3:39 . הוא יצא מהמכונית והחל ללכת לכיוון רחוב הוליווד. שם אירוני לרחוב שהייה מאוכלס בבתי זונות ובתי קזינו בלתי חוקיים.

הוא זיהה מיד את בית הקזינו המיועד. הוא החל מתקדם לעבר אזור הקזינו, חוצה את הכביש הריק. ג'רמי מלמל לעצמו פרק תהילים שלמד בעל פה, והייה מדקלם אותו לפני כל פעולה שהייה חייל. זה עזר לו להירגע מעט.

הוא נצמד לקיר בניין במרחק כשתי חנויות מהקזינו. הוא המתין בדריכות. ג'רמי השתדל לראות כמו אדם מסכן שהימר על כל כספו והפסיד. ולא נשאר לא אלא להטביע את יגונו בטיפה המרה. ידו סגרה על האקדח בכיס מעילו. הוא בחן את השעון... 3:43. ג'רמי שלח יד שנייה לכיס מעילו ודרך את נשקו.

למרות הגשם הכבד, והטמפ' הנמוכות הייה לו חם, הוא הייה בטוח שהוא מזיע.

לפתע דלת הקזינו נפתחה. אדם לבוש במעיל חום פשוט יצא החוצה. עצביו של ג'רמי השתוללו! הוא החל לנשום נמרצות. זה לא הייה הבחור שלו. המעיל החום נעלם בגשם. ג'רמי הייה לחוץ. זרק מבט לעבר שעונו... עוד 10 שניות. לפתע חשב... "איך "המודיע" ידע את הזמן הפעולה בדיוק כזה?"

אך הוא נאלץ לזרוק את המחשבות האלו, משום ש4 דמויות יצאו מהקזינו. אישה הלופתת את ידו של איש בשנות ה60 לחייו, ועוד שני גברים לבושים היטב כבני 20-30. הגברים הצעירים נראו בוחנים את השטח סביב הבחור המבוגר. ג'רמי לא חשב על כך לפני כן. הגברים הצעירים היו המאבטחים שלו...

מכונית פאר עצרה מול הקזינו. ג'רמי הבין שזה עכשיו או לעולם לא. הוא המתין שכל הדמויות יפנו את מבטיהן מכיוונו הכללי. הוא שלף את אקדחו...

הנרצח היה חצי רגל בתוך המכונית כשמוחו התפוצץ לעבר בת זוגתו ההמומה...

בעודו רץ על חייו שמע את נשקם של המאבטחים שורקים סביבו.

הוא המשיך הלאה, מרים את ראשו לכל רחוב צדדי אך לא נכנס. עד שהגיע לרחוב "אור שיקגו" ונכנס בריצה.

ג'רמי שמע את המאבטחים רצים מאחוריו. הוא ספר שלוש סמטאות ונכנס לרביעית. מדי פעם שמע יריות אקדח מאחוריו.

כאן נגמרו ההוראות...

ג'רמי החל מאט את ריצתו. "מה הם רוצים שהעשה עכשיו?!"

ג'רמי תהה אם זאת מטרתו בכל הסיפור הזה. להיות מתנקש אלמוני?! לעשות את העבודה המלוכלכת בשביל משהו אחר?! ג'רמי החל לעבור מול חניות צדדיות. אחת מהן משכה את צומת ליבו. חנות ספרי מיסיונרים ששמה נצץ על נורות ניאון. השם הייה "האור הקדוש". ג'רמי עצר לשנייה, בוהה בשם החנות.

הוא הכניס את ידו לכיסו ושלף את הפנס. הוא הדליק אותו. בתחילה חשב שהפנס מקולקל משום שלא הפיץ כלל אור. אך אז ראה את סליל המנורה דולק. ג'רמי שב למרוצתו. הסמטה נגמרה בפרשת דרכים. הסמטה הצטלבה עם סמטה נוספת. הוא פנה לימין. לפתע הבחין בצבע סגול זוהר על הקיר. ג'רמי הפנה את פנסו לעבר הקיר. זה הייה כתב! "קח שמאלה!!!" הייה כתוב.

יכול להיות שזאת מלכודת?! לג'רמי לא היו יותר מדי ברירות.הוא שינה את החלטתו ופנה שמאלה. עכשיו מודע ליתרונו על רודפיו חיפש כתובות סגולות בכל מקום תוך כדי ריצתו. עד שראה. "כנס!" עם חץ לכיוון דלת אחורית של הבניין. ג'רמי נכנס בלי לחשוב פעמיים. הדלת הייתה פתוחה. הדלת השחורה נפתחה בשקט מופתי. ג'רמי נכנס וסגר את הדלת במהירות. החדר הייה חשוך. ג'רמי נצמד לדלת, עם ידו שם לב שמבפנים הייה מפתח. הוא נעל.

חלפו שתי שניות, צעדי אדם רץ נשמעו בחוץ. ג'רמי נשם לרווחה.

רעש הקפיץ אותו. הוא ניגש לעבר ערמת הסמרטוטים המצלצלת. הוא ניפה אותם הצידה וענה לטלפון.

-"ברכותיי... עברת את השלב השלישי... ונעבור לשלב הסופי.

" בתוך הבית הזה ישנו אדם. מטרתו היא להרוג אותך... אלא אם תהרוג אותו קודם".

לג'רמי נמאס הוא החל מקלל את "המודיע" בקללות יצירתיות.

"אה אה אה... שלא ישמע אותך..." השיחה נותקה.

ג'רמי שמע את אחת הדלתות בבית נפתחת. הוא ידע שזאת הקומה שמעליו. ג'רמי הוציא את האקדח. הוציא את מחסנית. היא הייתה ריקה. הייה רק כדור אחד בנשק. עכשיו הוא הבין מדוע "המודיע" אמר לו שהוא חייב להרוג את הקורבן עם כדור אחד בלבד. לכל כדור יש יעוד...

הוא החל מטפס במעלי המדרגות לעבר פתח המרתף. הוא השתמש בידע של לחימה בשטח בנוי שרכש בשהותו במלחמה בעירק. הוא פתח את הדלת, סורק את הדירה. היא נראית ריקה. הוא נכנס לבית. עינו מישרת קו עם כוונות הנשק. נשמע רעש הליכה חורקת. ג'רמי כיוון את האקדח למקור הצעדים.

אדם בשנות ה20 המאוחרות לחייו צעד לקראתו. הוא ניראה ממוצא דרום אמריקאני, רזה בעל אף נשרי. הוא לא ניראה טרוד מכך שמכוונים אליו אקדח. רובה עוזי מטלטל בידו הימינית השמוטה.

-"שלום... אני חואן... אז מה... אז זה אתה..." אמר בחיוך עצוב.

-"מה אני?" שאל ג'רמי בשיניים חורקות.

-"אתה רצחת את אבא שלי". אמר חואן...

ג'רמי המשיך לכוון אל חואן את אקדח. ג'רמי ניחש שכנראה שאותו חואן הוא בנו של הבחור שהרג לפני כמה דקות. אך קיווה שמדובר בטעות.

ג'רמי לא הבין איך הצליח לתפוס אותו. הרי הוא לא הייה אחד מהמאבטחים.

-"אין לי מושג על מה אתה מדבר" סינן ג'רמי.

-"אתה יודע...שלרצוח את דון פואבלו ואז להגיד שאתה לא יודע על מה אני מדבר זה לא בדיוק חכם..."

ג'רמי ידע מי זה דון פואבלו... כולם ידעו מי זה. זה הייה ראש המאפיה הכי גדולה במדינה! לנסות לחסל אותו זאת התאבדות!

עכשיו הבין שגם אם ימות היום זאת תהייה סופה של משפחתו. המאפיה תדאג להעלים אותם.

-"אתה יודע..." התחיל חואן. "התקשרו אלי ואמרו לי שאבי בסכנה.. ועלי להגיע לכל מני יעדים...הגעתי בזמן לכל היעדים אבל אמרו לי שאני תלוי בטעות של איש אחר. שאם הוא ייפול ממשימתו אז אבי ינצל. אבל כשהגעתי לדירה הזאת אמרו לי שאבי כבר מת... והרוצח נמצא בבית הזה." חואן ניראה עצבני. ג'רמי לא ענה.

ג'רמי הנמיך מעט את אקדחו. משום מה החל להרגיש אשם. הרי בסופו של דבר תמיד יש ברירה...אולי הייה צריך לערב את המשטרה בכל הסיפור הזה?

ג'רמי לא הספיק לחשוב על כך יותר מדי משום שהייה עסוק בלקפוץ אל מאחורי לפינת האוכל כשעשרות כדורים עפים סביבו מה"עוזי" של חואן.

לג'רמי הייתה הזדמנות אחת. כדור אחד כדי לשרוד. הוא התרומם. בתנועה קשתית הסב את אקדחו לכיוון היורה. הוא הרגיש את ליבו נעקץ כשראה את מבטו של חואן ההמום. הקליע חצה את גרונו. חואן נפל, גרגר את דמו למשך כמה שניות וקפא. ג'רמי צעד לעבר הגופה. הפיל את אקדחו. לפתע החל לראות מטושטש... חולשה כללית עטפה אותו. הוא נפל לברכיו בסמוך לחואן. שולח יד לעבר חזו. דם זלג משם.

"דרך אירונית למות" חשב עצמו.

ועצם את עיניו.

הוא רצה לישון לנצח אבל הצלצול המעצבן לא נתן לו. הוא התחנן שיפסיק! אך זה לא הרפה ממנו.הוא החל חולם על טלפון מצלצל ללא הרף.

"ג'ימי...ג'ימי...תתעורר"

ג'רמי פקח אט אט את עיניו. כל תנועת שריר בגופו הייתה כרוכה בכאב. הוא ניסה לקום. האור החזק צרב בעיניו.

"לא.. אל תאמץ את עצמך" ג'רמי זיהה את הקול. אחיו ישב לידו. צלצול הטלפון התחלף בצלצול המכונות השוכבות לצידו.

"מה קרה?" הצליח לומר ג'רמי.

"ניצלת בנס.. זה מה שקרה! הקליע חלף ליד ליבך... מילימטר לפה או לשם והיית מת. הייה לך מזל שעובר אורך מצא אותך.היית גופה ממזמן אם הוא לא הייה מתקשר לאמבולנס. אבל ג'ימי באמת.. אני לא מבין איך הלכת רחוק כל כך תוך כדי שינה?"

ג'רמי הייה מבולבל. הוא ידע שהוא ואחיו התאום הם חולי ירח. והולכים בשנתם לעיתים קרובות.

"אני חייב לציין שיש לך כישרון. להיקלע לקרב יריות תוך כדי שינה זה בהחלט מרשים..."

ג'רמי הייה המום... הוא לא הבין על מה אחיו מדבר.

-"איפה היית ג'וש?" שאל ג'רמי.

-"אני? אני התעוררתי במרתף... לשנינו יש כנראה חיבור חזק. לקום ביחד באמצע הלילה..."

ג'רמי נזכר איך הגיע לחדר של אחיו כששמע רעש מוזר. החדר הייה הפוך. אז קיבל טלפון שהורה לו להגיע לבניין הנטוש אם ברצונו לראות את אחיו שוב.

כאב לו הראש. הוא החל מאבד את הכרתו שוב.

"כדאי שאזוז... אתן לך לנוח" אמר ג'וש "ההורים כבר על הטיסה מקליפורניה".

ג'רמי זרק חיוך קצר ונרדם.

"ג'רמי ריד?"

ג'רמי פתח את עיניו. הוא ראה מטושטש. הוא זיהה את מדי הדוור. הדוור הזקן חייך איליו.

ג'רמי הייה בטוח שראה אותו בעבר.

"לא נפגשנו פעם?"שאל ג'רמי.

-"אולי ממש במקרה" אמר הדוור בחיוך "קח יש לך מכתב... רק תחתום פה."

ג'רמי חתם. והדוור יצא.

לא הייה כתוב על המעטפה דבר...

אז נזכר ג'רמי מאיפה מוכר לו הדוור. זה אותו זקן שנתקע בו בחדר מדרגות!

ג'רמי עשה אחד ועוד אחד והבין שהוא זה ששלשל לכיס מעילו את המחסנית.

הוא עומד מאחורי הכל!

ג'רמי רצה לרדוף אחריו. אבל כאב לו מדי לזוז. הוא החליט לוותר לראות את תוכן המעטפה. אולי שם יש תשובות חשב...

הוא פתח אותה. הייה בתוכה מכתב.

שרותי הביטחון

אנו שמחים להודיעך שנמצאת מתאים להצטרף אלינו.

נא להשמיד מכתב זה לאחר קריאתו.

לא הייה כתוב דבר יותר מזה. ג'רמי בחן את המעטפה... הייה בה דבר נוסף. ג'רמי רוקן את המעטפה לידו. זה הייה מפתח. מפתח ירוק...

ג'רמי פלט קללה ונרדם.