סגנון כתיבה חדש שאני מנסה שנקרא גב אל גב - מקווה שתהנו..
Jonesi's math-back to back
"I couldn't remain the same after viet-"fuckin"-num, you understand boy?" Said jones'i, as he was more in demand of my approval rather asking it.
"Every body change after informally introduced to Charlie', and believe me no one bothers doing the formal introduction.
"When the war was over everybody did their math, and only then the people of this proud fucking nation remembered to criticize politicians, generals, who gave the order and even simple red-necks like me who went to kill some Nero-eyed fuckers in a never-ending treacherous jungle 5000 miles away from home.
"And the boys, who were either deep under, or treated like dirt and called killers on every street in every city, did some serious math as well.
Some went completely off-track
Some just went on, living their lives with an amount of "jack danilles" in thier guts that could put down a buffalo."
"And what about you jones'i" I asked, my eyes all blurry from tears "did you do the math?"
"The math?" laughed the old man from North-Carolina "I was always a "no-good" in math.
In the third grade, I thing it was, that old hatch' miss graham, who taught me math said: "nothing good will ever come out of you' William jones, as to you, two plus two will always equal five". AA boy, I didn't do no-math, I just asked for my life back…"
"The land of the free and the home of the brave" I sang, whipping.
"Maybe the brave ones were those stayed in the stats. They were the ones who shut their eyes when we cowards fought and died, they were the ones who turned thier back on the returning, tired and broken.
For them " he said in a North-Carolinian old teachers voice "two plus two will always equal five..."
ג'ונסי מבקש נפשו – גב אל גב/ אלי דסטניק
"לא יכולתי שלא להשתנות אחרי "וויאט-פאקינג-נאם" אתה מבין?" אמר לי ג'ונסי, יותר דורש את הסכמתי מאשר שואל " כולם משתנים אחר מפגש- שניים לא רשמיים עם "צ'רלי" ("וויט-קונג"), ותאמין לי שאף אחד לא טורח להציג אותך כראוי.
"בסוף המלחמה כולם עשו חשבון נפש. האומה האמריקאית נזכרה לפתע לבקר את הפוליטיקאים, הגנרלים , מפקדי הצבא ואפילו אנשים פשוטים כמוני שנשלחו לג'ונגל בוגדני במרחק 5000 מייל מארה"ב, להרוג מלוכסני-עיניים מזורגגים.
"החברה שלי שהיו בקבר או קיבלו יריקות בוז בתור רוצחים ברחובות מדינה, עשו חשבון נפש גם כן.
היו כאלה שעשו את חשבון הנפש והגיעו למסקנה שהיא חולה, אחרים הצליחו לרמות את עצמם ע"י כמות של ג'ק דניאלס בקיבה שיכלה להפיל באפולו"
"ומה איתך ג'ונסי" שאלתי, דמעות ניקבו בעיני "אתה עשית חשבון נפש?"
"חשבון נפש?" גיחך הזקן מדרום קרוליינה "אף פעם לא הייתי טוב בחשבון. בכיתה ג', שכה יהיה לי טוב, המכשפה הזקנה, גב' גרהאם, שלימדה אותי אמרה "שום דבר טוב לא יצא ממך וויליאם ג'ונס, שהרי בשבילך שניים ועוד שניים תמיד יהיו חמישה!"
"לא בחורי אני לא עשיתי שום חשבון נפש "המשיך בקול רוע ומשתעל " אני ביקשתי את נפשי חזרה"
"ארץ החופש וביתם של האמיצים" זמזמתי בבכי.
"אולי האמיצים באמת היו אלו שנשארו בבית. הם אלו שעצמו עיניים בזמן שהפחדנים נלחמו , והם אלו שהפנו עורף כשהפחדנים חזרו, שבורים ועייפים".
"עבורם" והוא אמר זאת בקול אופייני של מורת בית ספר קרוליינית זקנה "שניים ועוד שניים תמיד יהיו שווים חמישה"
