שירים

סירות על פני שלוליות אחרונות


עכשיו את תיק לא מבהיק
גם אינו מעור
מונחת בבית אבני השיש
הנושקות קור
הנשאבות לחור שחור
מה עוד נותר עכשיו
לחפון את הסתיו
על עליו ולהשליך
בכללים המנותקים
מהאדם
הרתוקים בדם אבנים מסותתות
היכל האסמים היכן
שהפרקליטים והלסתות לועסות
והברות בוקעות
כמתקליטים שחוקים
והכללים רחוקים
שבאים מבית ליסתים
מנסרים בחללים גם השופטים מבושמים
אוכלים
 ושוטים מוחקים חוקים
בתבונות של תבניות
כמניחים במרתפים אנשים כמכוניות
בחניות.
את יכולה לחרוק בלסתות
את יכולה לשבור את השיניים והעצמות
בשיש הזה יש להכיר את הקיר.

החומרים הפירורים
כאן אין לצפות לעדר חמורים
הקשור לידיות לדלתות
באולמות אם תראי אתון
יושבת על כס מלכות

חל איסור לומר להם שההגיון שלהם זהה לצמחים בעציצים
כאן הם יושבים עם גלימות הצאצאים
הישירים של אלוהים.

שרים לו את שיר השארים
והקשרים והלולאות
שאריות אקראיות של ניצוצות
והמצאות
למענם לימדו בפקולטות
כיצד מתרחשים הדברים
ורוחשים
ובוחשים
מבלי להיות חשים
בחושים.
רוחצים נקיון ידיהם
או פרסות בהמות טהורות
מפורזלות
בזילות אותיות
מתוך לוע תולעת הספרים
כופרים בעיקר
 עולים נעמדים בארשת חשיבות עצמית
נפוחה כצרכים
כמעשה חתולים
היודעים כיצד קוברים במילים
גם צחוק ילדים

ראיתי שם איש מנסה להעתיק
אותך על נייר נטול דמעות מלוחות
להמתיק  באותיות השחורות הנופלות
מעיני ילדות קטנות
מנסה להציב אותך ארובות
ומרזבים שהמים יירדו
ינקזו את שארית הרטיבות
שהשאיר החורף האחרון
שחלף

ואת זכרת את הדובון
אמרת בכה וראית לו את הדמעות זולגות
אני הסברתי לך מאה פעמים
צעצועים גם אם הם עשויים מפרווה
ונראים ממשיים גם אם תגעי בהם בכל החושים
הם אינם בוכים

ואת מתעקשת שאינני מבין
בין לבין היו ועלו הכעסים
בכית לפניי ולא הותרת כל ברירות
נשק יום הדין שאינו מותיר כל אפשרויות
למעט הסכמות
שגם דובון נטוש יחוש דמעות


עתה  משתנים הכללים והמשחקים-
עדשות זום ואור וצל ושיכפולים
על ניירות מתועדים העדים ומכונות הצילום
פולטות העתקים
בשעה שהם נפלטים בולעות אותך כמטבעות
את הופכת פליטה בין פליטים
המליטים פנים
רואים כיצד את נפרטת לפרוטות בודדות
מתומחרת עותקים אחרונים
של תיקים שאינם מעור
על הניירת במקום בו מצויות
האותיות השחורות
הן בולעות
אותך
ואני עודי מושך בך בזרועות

זו כל תורת החושך בבני האור
העומדת על רגל עוף צולעת
ובולעת צפרדע מלוא המקור

בשלוליות הללו ילדתי
פעם היינו עושים מעשים
מניחים על המים העכורים
סירות
השטות והרוחות נושאות אותן

מספרות אגדות
אחר כך בצעד וחצי היינו חוצים שלולית
לעבר הגדות
אלה שאין בהן מזח ולא שחפים מלבד מים מלוחים
היינו בוחנים אם ניתן לשלח אותן
למשט זיכרון אחרון
תיבת נוח של ילדים במבול
של אלוהים
והן ספוגות
מעיינות דמעות

ושוקעות


בזה המשט האחרון
 השלוליות  לולייניות

לא רואים את העכירות
תמתיני כאן על השולחן
מעל המים הגואים
עוד נשוב אל השלוליות
כשפסק הדין
ייחתם והשופטת תסיים ללהג
אפשר יהיה לקפל
את הניירת  מהתיק לערער
להרהר
בינתיים בצורות נוספות
של סירות ולהניח בשלוליות

24/3/06

שוחזר באמצעות גוגל זיכרון מטמון "מבמה חדשה"

 

 

תגובות