ההזמנה

הרדיו השמיע את קולו והעיר את מיכל  משנתה . כמה שעות ישנה בסך הכל ? היא זוכרת שנכנסה למיטה אחרי חצות ועכשו 6 בבוקר . כבר לקום ? כל גופה קרא לה להסתובב לצד השני  ,להתכרבל בכרית הקטנה ולשקוע שוב בעולם החלומות .

אלא שידעה שאין ברירה . צריך לקום . יום שיפוצים היום . השיפוצניקים אמורים להגיע בעוד כשעה ועליה להספיק להתארגן , לרדת לסופר , לקנות כמה מצרכים ועיתון , להוציא את המכונית מהחניה כדי לפנות מקום למשאית של הפועלים . וצריך להוציא את המכונית עכשו ,מהר ככל האפשר , לפני שכל הרחוב יתעורר משנתו ומקומות החניה הספורים יתמלאו במכוניות של ספקים ועוברי אורח למיניהם .

שהרי דירתה ממוקמת במרכז העיר. הכל תוסס. הכל מהר. בסרט נע. היא אוהבת להשקיף מהמרפסת אל הרחוב ההומה .זה כמעט כמו בקולנוע. תמיד תנועה. תמיד אנשים ,

מכוניות , קטנועים הנדחפים וממהרים לשליחויות ומסכנים את חייהם .

אלא שהיום אין זמן . היא  גם יודעת שהיום לא תהיה לה מנוחת צהרים . מוזר . רק הספיקה להתעורר וכבר מיכל  חושבת על מנוחת הצהרים . מטרידה אותה המחשבה שהמיטה שלה תהיה מכוסה ביריעת נילון רחבת מימדים בגלל האבק שיפול מהקירות . המטבח הנוח יהיה כולו מאובק , ואנשים זרים ימששו  בקרביו . היכן תמצא לה פינה לאכול ? אולי להתקשר לחבר קרוב ולשאול אם תהיה לו צלחת מרק עבורה ? ואולי אפילו פינה לנוח ? הזדמנות להתקשר .

שעת צהרים .

"את מוזמנת " השאיר לה נדב הודעה במשיבון . הוא קנה את הרעיון .

מיכל היתה בדרכה הביתה תוהה האם לשנות כיוון ולקבל את ההזמנה שביקשה או לחזור לתוך הבלגן . ההגיון אומר להשאר עם הפועלים . הלב חפץ לקבל את ההזמנה . זכר האנדרלמוסיה בבית , הרהיטים שהוזזו ממקומם , הבגדים הפזורים , המיטה המכוסה נילון

כל אלה עזרו לה להחליט . היא גם רעבה ועיפה וזקוקה לקצת פינוק . והיא אוהבת את חברתו של נדב ,אותו גבר שפגשה זה לא מכבר והקשר ביניהם הולך ונבנה . חיוכו ונועם הליכותיו ,מחשבותיו ודרך דיבורו מעוררים את אהדתה וסקרנותה. הפיתוי להענות להזמנה היה גדול מדי .

התניעה את מכוניתה ונסעה . ידעה היטב באיזה בנין הוא מתגורר . כמוה , גם הוא מתגורר בגפו . הוא כבר התארח בביתה פעמים מספר אבל זה היה הביקור הראשון שלה בביתו . לא ידעה באיזו דירה .

איך נראה הבית ? תהתה . האם הבית מסודר ? נקי ? ושמא תמצא הזנחה כמו שהכירה בעבר  , במקומות אחרים ? הסקרנות דרבנה אותה .

הנחתה את מכוניתה סמוך לבנין . יש מקומות חניה בשפע . נעלה אותה עם השלט ופנתה לעבר הבית .

תזזיות הבוקר נשארה מאחור .

צילצלה באינטרקום ונענתה מיד .  האינטרקום השמיע את הזימזום שאומר לה לפתוח את הדלת . כניסה מטופחת . מעלית . בתהיה נעמדה אל מול לוח המקשים . לחצה על הכפתור הקורא למעלית לקומת הקרקע . חיכתה . לא ידעה לאיזו קומה לעלות .

מיכל שמעה את קולו מניבכי המדרגות האפלוליות :

"איפה את ?" הדהד הקול .

"מחכה למעלית " השיבה .

"מפונקת , אה ? " התריס בה . "אני בקומה הראשונה " .

בלעה את ההתגרות הקלה שהיתה כבר מוכרת לה מפגישות קודמות . נכנסה למעלית ויצאה בקומה ראשונה .

נדב עמד לפני המעלית  , מצפה .

" הנה אני כאן " אמרה בליבה ותהתה לבאות .

נכנסה פנימה . נדב הקביל את פניה בחמימות . חיבוק קל , חיוך , שמחה עצורה . התרגשות הדדית .

מיכל סקרה סביבה . דירה יפה , מרווחת , ריהוט פונקציונלי , תואם , סולידי . הכל נקי ומסודר במקום .

"הנה הטלפון שאת מתקשרת אליו " אמר והצביע על הטלפון שהיה מונח בזוית ישרה בפאת השולחן .

עכבר המחשב כאילו הועמד לדום במסדר השלטים השחורים השולטים על מכשירי הבית .

אין פיסת ניר מיותרת על שולחן הכתיבה . הקלסרים מונחים זה על זה ישרים כסרגל .

" האם סידר לכבודי ?" תהתה .

ליבה פעם . ידעה שלא כל אחד זוכה לחדור לפרטיותו . חשה כמעט פולשת . קצת פלישה וקצת הזמנה . מין תערובת מוזרה .

" חיממתי לך מרק . " אמר . " אותו מרק שלימדת אותי לבשל ".

זה לא מכבר לימדה אותו מיכל לבשל מרק עוף עשיר עם מכלול ירקות .

"אני כבר אכלתי היום . תאכלי את ".

אולי אין לו מספיק לשנים ? תהתה מיכל בליבה , אך לא אמרה דבר .

בחוסר נוחות ישבה ליד שולחן אוכל קטן . מאי שם הופיע מפית שנפרשה לפניה .

" זה לכבוד המלכה " התריס בה שוב ברוח טובה .

על המפה הופיעה צלחת מרק חם ועשיר .

למרות שתאבונה נעלם במעמד המביך סעדה מיכל את ליבה .

סירו בחדרי הבית . פרט לסלון היו בבית עוד 2 חדרי שינה . מיטתו היתה רחבה , נוחה וקורצת .

חזרו לסלון . ביקשה לשכב לנוח על הספה . "אולי יש לך כרית ושמיכה ? " שאלה .

" אם ככה אז בואי למיטה שלי " הציע בהיסוס .

מיכל קיבלה את ההזמנה .

ניכנסה לחדר השינה . הורידה את בגדיה העליונים , נכנסה למיטה , נידחקה במבוכה לקצה המרוחק כשפניה אל הקיר והתכסתה בשמיכה הקלה . שכבה ללא נוע . נדב נכנס לקצה השני של המיטה , התקרב אליה ונצמד אל גבה . חמימות ונעימות זרמו אליה מגופו כשהניח את זרועו סביבה במגע רך , מלטף ותמים . שכחה עולם ומלואו . שחכה את תחילת היום הסוער . חשה נינוחות ; חשה רצויה , בטוחה ומוגנת .

שכבו בשקט , כשני ילדים , סופגים זה את חום גופו של זו .

אט אט שקעו בשינה קלה ורגועה .

עד שאחז בידה והעביר אותה על פני גופו ...   

 .