"ואייך זה מרגיש?
אין עתיד באופק , אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו.
אייך זה מרגיש? להיות תמיד בצד אף פעם לא באמצע אף פעם לא קרוב,
קרוב מספיק לא לקחת חלק ואייך זה מרגיש ?
ואין לי חלום...
אין לי געגוע שט לי בזמן , שממשיך לנוע ." [כנסיית השכל]
"את חייבת להקשיב לזה..."
הוא מחליש את המוסיקה ומכבה את הריקוד שלי מול המראה .
בפנים זעופות ושואלות אני מביטה ביד שלו חצופה שכמותה מכבה לי את הסטריאו, מכבה לי את הפורקן היומי שלי עם הלהקה שאני אוהבת.
"אל תסתכלי עליי כך! תרקדי כל החיים שלך יש לי סקופ בשבילך, תשבי , קחי סיגריה ותכיני קפה , סיפור כזה עוד לא שמעת בחיים שלך"
מה יכול להיות כבר יותר מעניין מאותו קול סקסי של סולן הלהקה צרוד וזנוח צורם לי בתוך האוזניים? תוהה לעצמי אני מביטה בו.
מבוהל כמו שד, לחייו סמוקות ואדומות מהשמש המזוייפת של הבחוץ הזה של היום, שיערו משתולל וקצת לח, גופייה לבנה הישר מהכביסה נחותה על גופו הלא רזה מדיי אך לא שמן מדיי, טוב נו הוא לא לטעמי, אבל הרגליים שלו.
יש לו רגליים קצרות ומצחיקות , מכסות את עצמן תמיד במכנס 8\7 צבע חאקי , ושערות גסות מוצאות את דרכן החוצה להתפרץ בדיוק כמוהו.
מפריע בכל נחת.
בכל שקט.
"תקשיבי אני יודע שאת לא מאמינה בכל הדברים האלה אבל אני חייב לספר לך משהו, יותר מזה? את חייבת לכתוב על זה משהו באתר..."
"אם אני לא מאמינה לזה מדוע אתה מבזבז את זמני ואת זמנך?"
"אין לי מושג..כי את אוהבת דברים מוזרים"
ניגשת חזרה למערכת סטריאו שלי בזלזול משווע אני רוצה להמשיך לרקוד , לפרוק את כל האיברים ולצרוח בתוך המוסיקה והוא בולם אותי.
"לא , מותק , תקשיבי , את ממש חייבת להקשיב לי, אני מעולם לא אכזבתי אותך בסקופים שאני מביא לך נכון?"
לא רציתי לתת לו להנות מהספק אני מביטה בו במבט משתוקק מסקרנות ומהביל ברשלנות .
"אני איתך"
"מבטיחה לא ללכת ולשמוע עד הסוף?"
"מבטיחה"
מדליקה סיגריה וזורקת עיניים יוקדות על אותו בחור שמולי, לוגמת מהקפה שהכנתי רק לעצמי בחוצפה ומכרבלת את עצמי בסדינים החדשים שבן זוגי קנה לי ליום האישה (שעד היום אני לא מבינה את פשרו)
"יובלי אח שלי ועינב בת זוגו הסוררת שאת אוהבת לשנוא החליטו שהם הולכים לצימר בצפון של חבריהם , אלו שאוהבים תמיד לישון בדרום כמו חוליגנים ? "
"למה חוליגנים?"
"נו , את יודעת שאני רואה את זה קצת ברברי "
"אני חושבת שזה מעולה , שונאת את הדרום , אבל אני חושבת שזה נחמד לישון במדבר אנחנו צריכים לנסות את זה מתיי שהוא .."
"אין סיכוי! "
"למה לא ?"
"כי את שונאת את הדרום ואני שונא להיות בלעדיי המיטה שלי"
"יש לי אחלה אוהל ! השקעה של פעם בחיים. אתה לא תרגיש שאתה ישן בחוץ מבטיחה!!"
משדלת אותו הוא נכנס ללחץ וממשיך את הסיפור שלו שלא נשמע כזה מעניין מבחינתי.
"הצימר חלום, יובלי מתאר לי אותו כמו גן עדן לשוטים ואני רק חושב לעצמי , וווי לו הייתי כאן , מבטיח שלא הייתי חוזר לנתניה אהובתי כמו שאני תמיד טוען שהיא.
אבל אני יכול לומר לך , שבכל זאת הייתי רוצה להתחלף איתו באותם רגעים שהוא תיאר את זה בצורה כזו.
בשעה מסויימת שהכל נהיה קודר , עגמומי ואפרורי מדיי בשבילהם , היין התחיל לקבל את האפקט שלו והמשחק התחיל.
יובלי שותה הוא שוכח.
החברים המאוסים ועינב שתו את היין ויובלי כמובן מרוקן ויסקי טהור ומתענג בטעמו המוזר של אותו משקה שמריח לי תמיד כמו הקאה אחריי ליל הוללות .
השטויות פוקדות את מוחו של יובל שהויסקי עושה את דרכו כמעט הטבעית לקיבתו.
"מה דעתם על משהו שונה הפעם?" יובל בהברקתו.
"אל תתחיל עם השטויות יובלי" עינב רוטנת.
"מה ?תשתף אותי. על מה חשבת? " אמיר צוחק בילדותיות.
"אתה שיכור" יוליה מפצירה וזורקת יד מזלזלת לכיוונו ומוזגת לעצמה עוד כוס יין.
"מה דעתכם על סיאנס?" יובל בעיניים משועשעות והתלהבות מיותרת מביט בעיניי כולם.
"סיאנס?" עינב פוקחת עיניים מבוהלות שתוך רגע מתמלאות בנוזלים מיותרים.
"סיאנס? " אמיר זע במקומו בהתלהבות משותפת לשניהם.
"סיאנס????" יוליה מרוקנת את הכוס עד תומה בלגימה אחת.
"כן , כן , סיאנס!" יובל מתרומם אף הוא וניגש לחפש פלטת עץ מחוץ לביקתה שיוכל לנהל את המסע שלו כמו שצריך.
לבסוף הוא מגיע עם איזה בריסטול מטונף , לוקח טוש שחור שהיה באחד מהמגירות וכותב בקשת לא בדיוק סימטרית כמו שצריך את המספרים והאותיות ומציין את המילה "כניסה " ו- "יציאה" .
ניגש לקחת כוס מקרמיקה (אסור כוס זכוכית או כוס עם ידית ) ושם על הבריסטול, יוליה, אמיר , ועינב מלהיטים אחד את השני לא ברור אם מתרגשים או מפחדים מה שבטוח שאמיר היה בעניין לגמריי, והגיע השלב שהם התחילו לצחוק על העניין את מי הם הולכים להעלות ועד כמה השאלות הולכות להיות אינטמיות עד כדיי גועל.
הוא מעמעם את האור ולבסוף מכבה אותו לגמריי ומדליק 2 נרות שעווה גדולים (אסור בשום אופן אור לבן )
"אנחנו מזמנים אתכם , אנא בואו אלינו" יובל מכין את המשפט שישמע מתוך מקום של הזמנה מנומסת ולא הכרה שבדבר, כי הריי גם אנחנו לא אוהבים שמזמינים אותנו בכוח , והם חוזרים אחריו כמו תוכים מיומנים בספארי.
והנה לו רגע האמת.
עינב , אמיר ויובל מסביב הלוח ויוליה מחוץ למעגל ותפקידה הוא לרשום את "הנכתב" ז"א לצלם\לתעד ללא פלאש את הקורה סביב.
"אנחנו מזמנים אתכם, אנא בואו אלינו" שלושתם קוראים ביחד.
חוזרים כך 3 פעמים ושותקים.
עיניהם פעורות תוקעות יתד בכל אחד והנרות רוקדים בלהבתם שצבעה נראה לפתע מוזר.
"אם את\ה כאן בבקשה תן\י לנו סימן בכך שתזיזי את הכוס למילה "כניסה" יובל אומר .
הכוס הפילה אותם כמעט אחד על השני ותבעה את המילה "כניסה" .
"מ-י א-ת-ם ?" הכוס זזה מאות לאות בדריכות רצחנית .
הם אומרים את שמם כל אחד בתורו .
" ל-מ-ה ז-י-מ-נ-ת-ם- א-ו-ת-י-?" היא נשמעת רוטנת .
"אנחנו רוצים לשאול אותך שאלות .
ריח רע מתחיל להתבוסס בבית ויוליה לפתע צורחת ללא כלום.
הם מביטים בה והיא אומרת שכרגע היא הרגישה מכה חדה בצלעות. והם מתעלמים והיא גם.
"את בגן עדן או בגיהנום?" יובל שואל משהו שאסור היה לו לשאול.
יוליה לפתע נאדפת ונדחקת לקיר במכה איומה בבטן והמצלמה הדיגטילית שלה נופלת ארצה.
"א-ת-ם נ-ח-ו-ת-י-ם כ-ו-ל-כ-ם- ת-מ-ו-ת-ו-" החלון נסדק מאחוריי יוליה. והיא קופצת לכיוונם.
"למה את אומרת את זה ?" עינב שואלת בקול ילדותי ועל סף דמעות.
"א-מ-א- ש-ל-ך- ת-ת-א-ב-ד ו-א-ת- ת-ה-י-י- ל-ב-ד ב-ע-ו-ל-ם-"
הריח מתחיל להיות חזק ויובל תוהה לעצמו מאיפה הריח ולפתע נזכר ....
"יובלי , יובלי, זה שד! זו לא רוח! רק לשד יש ריחות רעים , של שריפה שמעלים אותם באוב" אמיר אומר לו.
עינב מאדימה ובוכה בהיסטריה ויובל משתיק אותה כי אסור לגרום לרוח להתעצבן או לחשוב שמזלזלים בה קל וחומר שמזהים את התרמית שהיא אכן עושה. (שהיא שד ולא רוח)
"מה שמך? מי את רוח אנא עני לנו?"
"א-ף א-ח-ד- מ-מ-כ-ם- ל-א ה-י-ה א-מ-ו-ר- ל-ה-י-ו-ו-ל-ד- א-ת-ם- ב-ו-ש-ה ל-א-נ-ו-ש-ו-ת-
א-ת-ם- ת-י-ש-א-ר-ו- ל-נ-צ-ח- ג-ז-ע- ש-מ-י-"
"רוח, רוח, בבקשה , אימרי לנו את שמך " יובל חוזר ומנסה להתעלם מהאותות ומהרמזים שהרוח אכן נתנה לו.
"ה-י-ט-ל-........"
עינב לוקחת את הכוס ומנפצת אותה על קיר הבקתה בחבטה עצומה ושואגת שאגה איומה.
"מה עשית ???!!! מה עשית!!!" יובל צורח עליה ואמיר גם כן והיא בוכה ללא הפסקה ותופסת את ראשה.
"זה היה הבן זונה הזה , זה הבן זונה הזה , אני לא מאמינה שהעלנו חתיכת בן זונה כזה " היא לא מפסיקה למלמל בקול רועד ויובל ואמיר מרגיעים אותה .
Biene?"" (אישה חמודה, סקסית , בגרמנית ) יוליה לוחשת בקול כמעט גברי לכיוונם.
שלושתם מביטים ביוליה .
וחיוך מוזר מתנוסס על שפתותיה החיוורות .
"nocturno?" ("שירת לילה" בגרמנית ואיטלקית )"
היא שואלת אותם שוב והם לא מבינים מה קורה .
"אז רגע... היטלר נמצא כרגע ביוליה? " אני שואלת את ידידי המספר .
"כן "
מעמידה פנים שהנשימה שלי לא נעתקה ממני, והלסת לא נשמטה לרצפה שלא נדבר על האפר שנחת על הספה וכמעט גרם לכוויה אצל החתול שלי אני מנסה להראות פניי קשוחה , אך מבועתת מאימה , מפחדת לגשת לקחת לי ולו כוס מים קרים שירגיעו את הנפש שלי לפחות לכמה דק' אם לא בכלל.
"אז מה את אומרת , אחותי, סקופ או לא סקופ?"
"וואוו , יכולת להתריא מראש איזה כיוון של סקופ."
"רגע , מה את לא הולכת לכתוב על זה באתר??"
"לא שהיטלר מסתובב חופשי... ממש לא"
"ומה אם אומר לך שיש אפשרות שנוכל לפגוש אותו אחד על אחד? זה יהיה סקופ מספיק טוב?"
מביטה בו מחייכת , לובשת את המקטורן השחור הסופר אלגנט שלי , נועלת את הבוקרים ואחריי את הדלת ....לוחשת ביני לבין עצמי ....
"עכשיו יש לי סקופ"
הזכויות שמורות להדר מיליס
