כשיצאתי ועליתי למכוניתי הטלפון צילצל,אפרת היתה על הקו,היא שאלה בדאגה אם הכל בסדר איתי.סיפרתי לה את שעבר עליי.על הפגישה עם אותו מאפיונר שעדיין לא ידעתי את שמו,ואולי הוא אחי.
אפרת הקשיבה בסקרנות נותנת לי לדבר מבלי להפריע.התנצלה ואמרה שתגיע מאוחר מעבודתה,שלחה לי נשיקה ואני החזרתי לה בחזרה.נסעתי לביתי פותח את החלונות המוגפים.הדגים באקווריום הגדול נצמדו אל הזכוכית רעבים.אחד הדגים צף ונראה היה שהדגים האחרים נגסו בו בגלל הרעב.
זרקתי קמצוץ של אוכל וכל הדגים החלו לאכול ברעבתנות.שליתי את הדג המת והשלכתיו אל הפח שמתחת לכיור.
לפתע צילצל הטלפון,בני הבלש היה על הקו,הוא שאל מה קרה..ולהיכן נעלמתי.עניתי לו שהיו לי כמה דברים לסדר.
בלבי ידעתי שהוא היה מעורב.הוא ניתק וביקש שלא אעזוב את הבית עד שהוא יגיע.אמרתי בסדר וסגרתי.
הורדתי את בגדיי ונכנסתי להתקלח כשכל הזמן המחשבות מציקות.האם הוא באמת אחי?...ומה סוד השרשרת?.
התלבשתי ויצאתי אל עבר מכוניתי,מכוניתו של בני עמדה מעבר לכביש והבחנתי בראשו הנשען על החלון.
התחלתי לנסוע מביט לאחור במראה מצפה שמכוניתו של בני תיסע אחריי.אך לשווא המכונית עמדה עדיין על מקומה.
חזרתי לאחור נצמד אל מכוניתו הישנה, ירדתי וניגשתי אליו,משהו נראה לי לא בסדר.
ואכן כשהייתי ממש קרוב אליו הבחנתי בחור פעור בין עיניו ודם שכיסה את פניו.נרתעתי לאחור נכנסתי למכוניתי והסתלקתי מן המקום.הגעתי לביתה של אפרת מכין לי כוס קפה בכדי להירגע.
בעודי לוגם מן הקפה החם נשמעה לפתע נקישה על הדלת.שלפתי את אקדחי,מודה על כך שהאקדח הוחזר לי בתום שיחתי עם אותו מאפיונר.
התקדמתי לאט לאט לכיוון הדלת מציץ דרך העינית.הבחנתי בשליח האוחז בידיו מגש של פיצה.הוא נע בעצבנות,פניו נראו כשל עבריין ולא כשל שליח.
עמדתי בשקט מבלי לנוע מכוון את אקדחי לכיוון הדלת.רשרוש של מפתחות נשמע ולאחר כמה שניות הדלת החלה להפתח באיטיות.
אותו "שליח" היה מופתע כשהלמתי בכת האקדח בראשו.זה נפל על הריצפה מחוסר הכרה.משמיט מידו אקדח עם משתיק קול.בעטתי את האקדח הרחק ממנו,ניגשתי במהירות אל חדר הכביסה שולף את אחד החבלים ששימשו לתליה. קושר את ידיו ורגליו בכוח רב.
שלפתי את הטלפון מכיסי והתקשרתי לאפרת.סיפרתי לה את אשר קרה וביקשתי ממנה למצוא בינתיים דיור חלופי,כי חייה בסכנה. היא נבהלה ואמרה שאולי היא תגור אצל אחותה בחולון כמה ימים,הסכמתי וסגרתי.
מתיישב על הספה לוגם מן הקפה שכבר הספיק להתקרר.לפתע צדה עיני תמונה על גבי העיתון שהיה מונח על השולחן.היתה זו תמונתו של אותו מאפיונר.שמו התנוסס בגדול:" איציק שוסטר"! המכונה:"מלאך המוות".
התעמקתי בכתבה קורא על מעלליו של שוסטר,על רציחותיו,ומבין מדוע הוא נקרא מלאך המוות.ושיריבו המושבע נקרא אלפונסו וגם הוא ראש משפחת פשע.
סיימתי את הקפה והתקשרתי אל רחמים.סיפרתי לו את אשר אירע בדירתה של אפרת,מסתיר ממנו את פגישתי עם שוסטר.רחמים היה נרעש מעבר לקו הוא שאל בקשר לבני הבלש,ואני שמתי עצמי כלא יודע על מה הוא מדבר.
אמרתי לו שבני נעלם ולא ראיתי אותו.הוא ביקש סליחה לרגע,שמעתי אותו משוחח עם מישהו כמה שניות."שמע מאיר."חזר אליי בטון תקיף והוסיף" אתה בסכנה...עכשיו מצאו את בני...רצחו אותו."
עשיתי עצמי כמופתע.הוא ביקש ממני להישאר בביתה של אפרת עד שהוא יגיע.הסכמתי וניתקתי.
"שליח הפיצה" החל להתעורר.ניגשתי אליו כשהאקדח מופנה אליו ושאלתי באיום:"מי שלח אותך?"
זה החוויר וניסה להשתחרר מהכבלים אך ללא הועיל.
"תשחרר אותי..."אמר בכעס והוסיף:"אין לך מושג במה הסתבכת"
"כן? אז אולי תספר לי אתה." אמרתי בתקיפות בועט בביטנו.
"אךךךך....ימניאק ...אתה עוד תמות בידיים שלי..." אמר נאנק מכאב.
"מי שלח אותך?" אלפונסו?שאלתי שוב.
"לא יודע מי זה..אני סתם שליח." אמר בקשיחות.
בעטתי שוב בביטנו סוחט ממנו זעקות כאב,קללות ואיומים.
"שליח שפורץ לבתים עם אקדח.." אמרתי בכעס.
"לפעמים מסרבים לשלם עבור הפיצה..." אמר בחיוך מעושה.
חיוכו הכעיס אותי ובעטתי בגבו בכוח רב.זה התקפל מכאב על הריצפה מקלל שלל קללות.
חריקת בלמים מן הכביש משכה את תשומת לבי,הצצתי מן החלון למטה אל עבר הכביש,חש לפתע בחפץ הפוגע בראשי.היה זה רימון רסס שהכרתי משרותי הצבאי.הרימון התגלגל ונעצר לרגליו של אותו שליח.
ניתרתי ממקומי לעבר שולחן המטבח הכבד מפילו ארצה מסתתר מאחוריו כמגן.
ההתפוצצות לא אחרה לבוא הרימון התפוצץ ברעש מחריש אוזניים.החדר התמלא בעשן ורסיסים.הרמתי את ראשי והצצתי לעבר ה"שליח" זה היה חרוך כולו כשחלקים מגופו פזורים מסביב.
ניגשתי אל הכיור שוטף את פניי מהפיח שדבק בהם, ומן הדם שירד ממצחי מפגיעת אותו רימון. השכנים החלו מתגודדים מחוץ לבית.ואני החלטתי שזה הרגע להסתלק.
