אַהֲבָה פְּשׁוּטָה

             אַהֲבָה פְּשׁוּטָה

            יֵשׁ הַזּוֹעֵק אֶת אַהֲבָתוֹ בְּרָאשֵׁי חוּצוֹת          

            יֵשׁ הַמַּטְבִּיעָה בְּיַם פְּרָחִים וּמַתָּנוֹת.                        

            אֲבָל, אֲנִי רָצִיתִי רַק אַהֲבָה פְּשׁוּטָה!                       

            אֲשֶׁר נוֹתְנִים בָּהּ וּמְקַבְּלִים לְלֹא מִלָּה.                     

אַהֲבָה פְּשׁוּטָה כְּמוֹ לֶחֶם וּכְמוֹ מַיִם.           

            נִצְחִית כְּחוֹל הַיָּם וּתְכֵלֶת הַשָׁמַיִם.             

            כָּל מַה שֶׁרָצִיתִי זֶה לֶאֱהֹב אוֹתְךָ

            שֶׂתְּאַמֵּץ אוֹתִי תָּמִיד בְּכֹח לְלִבְּךָ.

            שֶׁתְּלַטֵּף אוֹתִי בְּרֹךְ כְּשֶׁאֲני צְרִיכָה, 

כְּתִינוֹק לְהֵרָדֵם לָחוּשׁ בְּחֹם גּוּפְךָ. 

            לְהִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר וְיָדִי בְּתוֹךְ יָדְךָ. 

            לִזְעֹק בְּלִי קוֹל, אֲנִי אוֹתְךָ אוֹהֶבֶת!

            וְלָדַעַת בְּכָל לֵב, שֶׁאֲנִי גַּם נֶאֱהֶבֶת.