הולדן ביריד

השכם בבוקר קמתי נחוש לצאת ליעד....
הרגשתי להבדיל כמו איזה קצין שמסתער על יעד מבוצר,טוב האמת שאני לבשתי שורט'ס וסנדלי נאות מעור נאפה ואיזו טריקו לבנה ומגוהצת.
בכל מקרה בשש ורבע כבר הגעתי למתחם המבוצר.....
בליל קולות ואיוושות של עגלות ומלגזות ידניות....
ארגזים עם לוגו של כל המושבים בדרום ובצפון...
באסטיונרים עם פרצוץ מנומנם משהו אך נחוש דיו בכדי לסיים עוד יום של טרום חג
משפט ששמעתי מאחד המוכרים הפיל אותי:
"אם זה שבוע של חג ,אז מה יהיה עלינו בשבוע רגיל"?
טוב מן הסתם רובנו מעדיפים את הנוחות של הסופרים המצועצעים והממוזגים,אני אישית מעדיף את השוק המקומי.
תמיד משאיר אצל ההוא שקית ומבטיח לבוא לאסוף מאוחר יותר.....כבר קרה לי פעם שנזכרתי שבוע אחרי...
התחלתי כרגיל בדוכן הפיצוחים אך ורק בכדי לרכוש את הפקאנים המסוכרים-אני נהנה ללגום איתם קפה שחור ומר-מעדן
משם כרגיל לפירות וירקות שמונחים על דרגשים מבהיקים בנקיונם ושטופים....הם כמו וקוראים לך:"הולדן קח אותי בבקשה"..לעיתים יש לי בבית עגבניות או בצל ירוק טרי,אבל אני פשוט מתבייש לאכזב אותם אז אני לוקח עוד מהם.......
וכרגיל יש לי תמיד את הפאשלה הקבועה....
אצל ההוא שמוכר ירק טרי ארוז בצרורות....
תמיד אני לוקח כוסברה במקום פטרוזלייה,אלי אלי אני לא יודע להבדיל בין השניים...
בסיום הסיור אני מתעכב בדוכן הלחמים ואפילו שם יש לחמים כפריים והמוכר בארשת פנים רצינית מסביר לי על לחם עם גרעיני חמניות ועל טעמו המיוחד....
זו אווירה כזו של טרום חג,יש משהו מוזר באוויר,האמת שאני מחלק את זה ל3 חלקים:

יש את אלו שבאמת מתייחסים לזה בחרדת קודש ומבריקים את הבית(אצלי הוא תמיד מבריק)

יש את הסוחרים בכל מיני גלנטריות או חנויות מתנות שהשד נכנס מדי פעם לבקר שם וימים שכאלו הם מכרה זהב עבור בעלי עסקים כושלים.

אני לעומת זה שייך לסוג השלישי של אלו שקצת לועגים לכל ההמולה שתגיע הנה בקרוב

בכל מקרה אחרי בירה צוננת וזיתים סורים דפוקים ומרירים במידה אפילו אני מפוייס וחגיגי