ביקור אצל אמא

ואז, יום אחד אמא נפטרה,
יום רגיל לגמרי
בלי גשם של דגים,
או אפוקליפסה, או משהו כזה.
ואני מתגעגעת, באמת שכן.
מאז, תלשתי כבר 11 דפים,
המון ימים עברו
ואת אינך, ואני, בגעגועי,
מגיעה כל שבוע
לבקרך.
כעלה נידף
הותרת אותי לבד
ידעתי צאתך ובואך
ועתה כשנדם ליבך
כרעת כמו העץ שנגדע
עכשיו, קשה לי יותר,
כשאת אינך,
ואני סגורה בתוך עצמי,
מנסה לעולם לחייך.
בחייו של כל ילד
יש חלל ריק המחכה להתמלא
בבטחון עצמי גדול יותר.
למרות שאני ילדה גדולה
לי את חסרה
ובור עמוק נפער בנשמתי
בשל העדרותך,
קשה לי לקבל,
להשלים שאת אינך ורק בזכרון
ובליבי נותר מקומך.
ככה כהרגלי, באתי שוב לבקרך,
סידרתי הפרחים הצהובים
על קברך, הבטתי לשמיים
ושם על גב ענן
ציירתי אותך משייטת
ואלי מחייכת,
חייכתי בחזרה
כי אותך ראיתי.
דעי אמא,
כי עדיין מתגעגעת
כואבת את מותך
גדולה האבידה
מסתובבת למעלה
בין המתים
ואני לך...מחכה
נפגש שוב
בשבוע הבא.
אוהבת



20.02.04