החטא האחרון

לטייל במקום הזה כמה שעות בשלווה סטואית זה עבורי התגשמות הטוב.
זה מקום שבו אני מרגיש הכי הכי קרוב לאמא אדמה ולאבא שלי שכבר איננו איתי.
הניחוח של המלח ... הגלים שמשתברים על הסלעים בפראות חיננית,ושאגות הגיל של הילדים הגולשים שתמיד חושבים שהגל הבא יהיה הגדול ביותר והמיוחד שיש(נו גם אני בגילם חשבתי שהגלים הומצאו עבורי בלבד)
אני בנאדם אטיאיסט אבסולוטי אבל אם יש מקום שאני מוכן להודות ל.....טבע שיצר אותו עבורי ,אז הנה אני קד קידה עמוקה ומודה לו....
במקום הזה ראיתי סרט קולנוע לראשונה(שמש אדומה עם לי מרווין)...
ליקקתי גלידה רכה..
נישקתי ילדה עם צמה....
למדתי לשחות כמו דגיג בים....
בהיתי הרבה ב"כחול"..
לעיתים יצרתי ארמון בחול....
אבל תמיד אהבתי יותר את אותו הרגע הקסום שמגיע גל גדול וכעוס וממוסס לי את ארמון החול....
כנראה יש בי הרס יצר עצמי
בכל מקרה רציתי לספר שעכשיו חזרתי מ"מקום הפשע" עם זוגתי שתחייה ונהניתי מכל רגע
אין כמו לאכול שרימפס ברוטב חמאה ושום וצלחת ענקית של סולטן איברהים(ברבוניות) ב"מסעדג"-מסעדה ממש על המזח שחלונות ענקים קרועים לעבר הים....
לפעמים אתה ממש מתלבט אם להסתכל לזוגה שלך בעיניים או ליופיו של הים....
אגב אני ממליץ למי שבאיזור חיפה על המסעדה הספציפית הזו
לאחר כמה דקות של הפוגה ,הרשיטתי לעצמי ללקק גביע ענקי של גלידה רכה עם קצפת אוורירית מגלידריה סמוכה עם ניקלים מבריקים וכסאות אדומים..
באחת זרקה אותי הגלידה לימי התום שחשבתי שאין יותר טעים מגלידת תל -חנן בעולם...
אני מקווה שה"שחיתות "הזו לא תימשך
פשוט ירדתי לחוף לכמה שעות ודבר הוביל דבר ו.....גל בא אחרי גל.......
ואיכשהוא נהניתי מאוד מבלי ציפייה מוקדמת