יַיִן מְשֻׁמָּר

יַיִן מְשֻׁמָּר

            אַהֲבָתֵנוּ כְּיַיִן מְשֻׁמָּר.                    

            יַיִן עַתִּיק נוֹשָׁן.                             

            הִבְשִׁיל טַעֲמוֹ עִם הַזְּמַן,                

            עַד הָיָה צִבְעוֹ כְּעִנְבָּר.                    

            כְּשֶׁהָיָה צְעִיר יָמִים,                      

            בְּיִקְבֵנוּ זֶה אַךְ נִדְרַך,                    

            בְּתוּל טְעָמִים,                              

            לֹא סֻנַּן לֹא זֻכַּךְ.                        

            וְהוּא כְּתִירוֹשׁ בְּתוּלִי

            שֵׁכָרוֹ עוֹד מַבְשִׁיל.

            תּוֹסֵס, קוֹצֵף, מַהֲבִיל,

            כְּאוֹמֵר לְנַפֵּץ אֶת הַכְּלִי.

עַד רָגְעָה תְּסִיסָתוֹ.

            שָׁקְעוּ בּוֹ גַּלְעִין וְזַג.

            זֻקְּקָה אַהֲבָתֵנוּ כַּיַּיִן

            אֲשֶׁר מֶחָדָשׁ שׁוּב נִמְזָג.

הֶאֶפִילָה כְּיֵין חֵמָר

            וְטַעֲמוֹ עַתִּיר שֵׁכָר.

            עֵת בִּגְבִיעֵנוּ יֵחֱמַר                                    

            נִרְוֶה טַעֲמוֹ הַמְּשֻׁמר.