תרשים זרימה

השקט הפתאומי ששרר מסביב הכאיב לגופי, נדמה היה שהכדור הכחול עצר את סיבובו ונדם. מבטי ממוסמר לנקודה אחת כסומא.

הריח שהכה בי היה בלתי נסבל, אם יכולתי לא היתי נשארת שם,

אך איברי קפאו.

היא שכבה על גבה, פניה לבנות ורגליה משורבבות לאחור, אי אפשר היה לקלוט את כל המסרים יחד. יותר מידי אינפוט,

הציפורים שצייצו וחגו מעלינו, המחזה היחיד שמוחי מוכן היה לקבל. האוויר היה צלול והבזקים של תמונות מוחשיות עלו מולי.

ריח שמן רובים, מכנסי עור ומסכה, כפפות וסכין חדה.

לחץ האדרנלין מעך את מוחי ודרבן אותי למטרה, לא עצרנו לרגע.

התזמון היה מושלם, עם הפעימות שאומנו לפיהן ספרנו צעדים,

הם רצו מאחורי, אני דאגתי לשחרר את המנעולים מאיסורם.

באימונים היינו צמודות מאוד, הציונים שלנו תמיד היו קרובים.

למרות שהתבקש כי נתחרה האחת בשנייה, הקרבה בייננו רק חיזקה את השיגנו. בערבים על כוס בירה וסיגריה היינו משתפות, חולקות מחשבות תחושות ורעיונות, מה שהיה לה איתו גרם לה להאמין שוב, למלא את חייה בתקווה מחודשת.

באינטימיות של שיחותינו היו שתיקות עמוקות, היא מוללה את קצוות שערה הבהיר בין אצבעותיה במן חולמניות שהעידה על אמינות רגשותיה.

האהבה המוחלטת, הרצון להתמזג בו, הטלפתיה העמוקה, פיתחה את מערכת היחסים שלהם למצב צבירה של שני גופים עם נשמה אחת, היא בחיים לא האמינה שלה מכל האנשים זה יקרה.

רק כשהגענו לכספת שחררו את אחיזתם האחד בשני, במבט שהיה שמור להם בלבד ניתקו את המגע והוא החל במלאכה, שתינו עמדנו על המשמר.

הדקות נקפו ונמתחו כנצח, ואז נשמע הקליק.

נכנסנו, המעטפות היו בדיוק במקום הנכון.

העמסנו את התרמילים על גבינו ושעתנו לאוויר הבוקר שהכה בסנוורין את עינינו. נהמת המנוע האיצה את המכונית שדהרה לנקודת המפגש,

הזמן כמעט ואזל, לא יכולנו להרשות לעצמנו לאחר,

זה עלול היה לשבש את כל המבצע.

מרחוק הרמזור החל להבהב, הוא לחץ על הדוושה, אסור לאבד אפילו שנייה,

בהבזק ברק ראיתי את פניו של הנהג האחר, עיניו יצאו מחוריהן, נשמתו פרחה, בשנייה שהבין כי אין מוצא מהעומד להתרחש...

הדממה צרמה לי באוזניים, דם היה בכל מקום, היא לא נשמה,

הוא לא הצליח לזוז, הביט עליה באהבה שרק אלוהים יכול היה להבין וכבה.

בחלון הזמן שנסגר מצאתי נחמה מוזרה בעובדה שעכשיו הם יחד לנצח.

עולמי חרב.