והנה, לאחר שנתעסקנו במעשיות בואנו ובמתילדה ובדריידל די הצורך ושחקנו את סבר פניהם עד שנעשו לקמח טחון ולזרא ולשיכים בעינינו ולקוצים ודרדרים כאבנים המתגלגלות ומידרדרות ממצוקי החלמיש והנחנו את דריידל לילך לעולמו,ואין מי שיתפוס את מקומו . הרי אנו מתפנים לעסוק סוף סוף בגערשן. אותו מזכיר משופם וחביב שהיה שורר על עובדיו וכן נתון למרותו של ההוא ראש הישיבה דריידל והיה מחסייל את עובדיו בחוסר רצון בולט בפקודת הדריידל שאמר:
"גערשן, חסייל אותו!"
זהו אותו גערשן שידע להתחמק מצרות שפקדו את דריידל בעת מקרה זוהרה המופקיירס ומהצעדה של דריידל לירושלים וכיוצא בזה ומעוד צרות גדולות ונצורות כשאר צררום אוייבנו דעמלק וכפרעה ממצרים שטבע בים שנאמר "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים" ולמה נאמר "בא", הרבי מיעוטו עליו השלום אומר כי מדובר בביאה לצורך טביעה הווי אומר בא וגם טבע, טבע את חותמו בבשר החי או בבשר הקורבן. חולק עליו רבי קמצלבאכר ראב"ד קהילת אנגלפלוייגן שאומר כי הוא בא כשהמים עדיין לא כיסו את הים אלא נסוגו ולכן בא ואחרי כן טבע במצולות כמו אבן.
ובכל זאת הנה לאחר שנסתלק דריידל מן העולם ודברי התורה של ריטב"א נעלמו ממנו. חש גערשן בחלל ההולך ומתרוקן כאותו מעיין שמימיו אזלו הימנו בדרך אל הים הגדול ועל כן התפטר ופרש מישיבת הרב ירחמיאל אחרי כמעט שני דורות בהם העמיד תלמידים ותיקיות וקבלות על המדף.בעוד הוא שר ביידיש "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו"
והנה פרש גערשן בדיוק באותו תאריך שבו פרש גערשן אחר, הלא הוא פיני גערשן מאמן קבוצת הכדורסלי"ן מכבי תל אביב. אלא שהגערשן של מכבי תל אביב אימן ילידי ענק נפילים כאחימן ששי ותלמי. טאווילי"ם בלשון ישמעאל מאלו שטרם נראו בארץ ואשר קומתם באה להם מרוב אחיזה בכדור הבדולח המשתפך לסל אלא שאלו הלכו בדרכי האמורי והגערשן הזה אימן תלמידים להיות בקיאין בדרכי האמוראים.
והנה ניקה גערשן את התא שלו שהיה שם שם פירות ודבלות ופיסטוקין ושאר מיני תרגימא והעביר את כל הקבלות ואת כל הדברים ששכח אצלו בבית. כולל ספרי חשבונות מתקופת ינקי בן דוחצ`י ועשה טופס טיולים יוצא בדומה למשתחרר מאותו צבא הגנה לישראל אשר שלומי אמוני ישראל מתחמקין ומשתמטין ממנו. והנה באמת השתדל ועשה הכל. ובכל זאת לרגע הרגיש מן דקירה של פינצטה בלב. אבל בלב לא צמחה לו שום שערה, אז הוא ביטל את חששו זה. אבל חזר אל ביתו בשכונת שפירא. ליד רחוב שדרות הר ציון . והנה בעתות הלילה. הרגיש והנה מלאך שרפים עומד לו מעל הראש ומדבר אליו יידיש ליטאית וזה היה דריידל המנוח והוא מדבר אליו לשון עברית ואומר לו: "גערשן גערשן! יש משהו ששכחת להחזיר לישיבה. יש משהו ששכחת!"
"ומהו הדבר?" ענה גערשן בשאלה משלו כראוי ליהודי טוב
"זה ספר. ספר מקראות גדולות של ירמיהו."
גערשן נחרד אל שפמו. אבל לא ייחס חשיבות לחלום אבל דריידל חזר וחזר וחזר. ולבסוף. אחרי שבעה לילות שאל אותו גערשן איפה יוכל למצוא את הספר החסר:
"בשעה ארבע אחרי הצהריים, תעמוד על הכביש של מחלף השבעה בצד של מקווה ישראל. ולך עם הטרמפ הראשון שיעצור לך. ואיפה שיעצור לך. ולאן שייקח אותך,במבנה הכי סמוך. שם תמצא את הספר. אתה כבר תמצא תמצא תמצא."
גערשן נחרד. הוא לא יכל לקחת דבר שאינו שלו. ולכן באמת חיכה על הכביש בדרך העולה חולונה או יורדת רמלאה. והנה הוא נוף באצבעו ועצר לו רכב מסוג מזדה לבנה כעין הלבון של הטלית של יום כיפור והנהג היה יהודי זקן עבדקן חסיד גור משלומי אמוני ישראל וגערשן שאל לאן יגיע וההוא אמר:
"גבעת זלמן דירושלים"
וגערשן הסכים מיד ועלה עמו ירושלימה והנהג היה אדיב והשמיע שמה קלטת של מקהלות האשכנזים משמע אוסף של פרחי מיאמי עם פרחי ירושלים ופרחי בני ברק, יען כי זר שלם בדיס"ק אחד.
והנה הגיע ירושלימה דרך אותו גיא צר המתקרא בלשון ישמעאל בב אל ואד וגערשן אמר מילתו הטובה, הודה לחסיד וירד מהרכב. והנה ראה כי רגליו עומדות ליד ספרית תל אבו ראס שעליו נאמר ראס בן ענא או רוש ולענה. ונכנס בספריה וראה את מתילדה בקובתה המצופפה שנקראה ספריה והיא משבירה ספרים לעין כל והנה ראה בעגלה ליד מתילדה שישבה שמה. שם בעגלה ראה את הספר של המקראות הגדולות והוא מנצנץ מולו מחמת מדבקה זהורית שהייתה מדובקת לו כפי שנאמר "ודבקנו במצוותך" אלא שכאן לא הייתה דבקות אלא רצון לקחת משהו שהיה שייך, ואולי לקחת אותו במשיכת יד או שמא לשים אותו תחת כנף המעיל ולילך משם.
וגערשן נד למתילדה בראשו ואמר כי הספר שייך לישיבת הרב ירחמיאל ומתילדה לא האמינה ואמרה לו "תן לי הוכחה" והיא קמה ממקומה כדי לסגור הדלת מחמת הרעשים שבקעו מאולם הספורט של הג`ודו` וכן מחמת הריח. וגערשן נטל את הספר והראה לה את החותמת. ומתילדה התרצתה ומסרה לו את הספר והוא נטלו תחת כנף מעילו.
"אתה מוכר לי מאיזשהוא מקום" אמרה מתילדה כשהביטה טוב טוב בפניו של גערשן
"אני הייתי המזכיר בישיבת הרב ירחמיאל."
"לא לא." אמרה "אתה מוכר לי מעבר לזה?
זיק של ברק מהשמיים היכה בגערשן. הוא פישפש בדעתו כפי שמפשפש יהודי אחרי חמץ של פסח והוא אמר: "כן. יצאנו ביחד לאיזה דייט לפני ארבעים שנה בערך והזמנתי אותך לקפה שחור עם צלחת של עוגיות מוקה"
"נכון" אמרה מתילדה "ואני שילמתי בעד הערב הזה ואמרת שתחזיר לי את הכסף בהזדמנות."
וגערשן נזכר אבל מיד אמר "זה לא מדוייק. את לא רק הזמנת אותי לקפה ועוגיות אלא גם לעוגת טורט לבנה. ולפסטה משובחה ברוטב עגבניות יחד עם סלט הקיסר ולמרק עדשים אדומות ולדג סול ברוטב לימון ואחר כך הזמנת אותי לסרט קולנוע של ההוא קירק דאגלע"ס וזה המון כסף."
"אוי ולאיזה מינוס נכנסתי אז! בסוף לקחתי הלוואה מהבנק!" התעצבנה מתילדה והוסיפה "מילא היה יוצא מזה משהו. אבל אז נדלקת על ההיא נחמה הכונפה, הג`ינג`ית עם הכינים הבת של שולה שהייתה לה מכולת ועזבת אותי אחרי פגישה אחת..."
וגערשן חש במצב ומיד עשה כמה צעדים לכיוון היציאה מהספריה של המתנ"ס אבל מתילדה הרימה בחשאי לחצן מצוקה וביקשה את ההוא מסיקה, שומר הסף שיבוא יחסום את דרכו של גערשן, ואכן השומר הגברתן הגיע ונעמד בין גערשן לבין הדלת. ודרכו החוצה נחסמה.
וגערשן חשב לשנייה. באותה שנייה שהיה נתון בין הפטיש מתילדה לסדן המתקרא מסיקה והבין והסיק שהספר שבאמת היה שייך לישיבת הרב ירחמיאל ונתגלגל הנה עקב צוק העתים. ולא היה זה אלא תירוץ להביאו לכאן בכדי לשלם לה טבין ותקלין ברבית דריבית של בנק ישראל. והנה בפנים חתומות ערך יחד עמה חישוב ורשם לה צ`ק על סך ארבע מאות שקל כסף עובר למתילדה כפי ששקל אברהם אבינו בידיו של עפרון החיתי. ולבסוף אמר גערשן:
"נו, תפסתיי טרמפ, הרווחתי את דמי הנסיעה" והוא פנה מגבעת זלמן אל עבר התחנה המרכזית. אבל גילה שאין לו כסף מזומן ולא הביא עמו כספומט אלא רק פנקס צ`קים ואיכא ישלם לנהג האוטובוס. שהרי לא מקובל לתת להם פנקס צ`קים. ועל כן עמד בטרמפיאדה ביציאה מן העיר וניסה לתפוס טרמפ והנה אחד עצר לו וזה היה יהודי עבדקן חסיד ויז`ניץ שלמרות שישב באוטו מיני מאיינע"ר בעל התקרה הנמוכה, עדיין שם לו שטריימל מעל הראש. והוא שאל את החסיד לאן יגיע וההוא ענה:
"לתל אביב. שכונת שפירא. שדרות הר ציון!"
לבית שלו!
