להווי ידוע כי כל הדמויות בסיפורי המעשיות נפגשות האחת עם השנייה ואף משתלבות היטב היטב. והנה שוב אנחנו חוזרים אל בואנו. הלא הוא אותו ס"ט הזוי פנים שעקב צוק העיתים חדר אל כפר הנוער דירושלים והחל מרדה בתלמידיו עד ללא היכר. החל מתלמידי תינוקות של בית רבן אשר קרויין תשב"ר, כי נשבר עליהם סרגלו של בואנו בעת שהיה מחנכם ללכת בדרך הישר וכלה בתלמידי כיתה י"ב וגם מהם לא חסך את שבטו שהרי י"ב בגימטריה הווי אומר שתים עשרה שזה חיבור של עשר ועוד שתיים והנה הלה הפליא בהם עשר מכות והוסיף עליהן עוד שתיים כבונוס.על אף שהם בגבורתם ובכוחם עלו עליו עשרות מונים ויכלו לכסח אותו במכת מרדות כפל כפלתיים (אבל לא העיזו)
ובקיצור הווי ידוע כי למר משה בואנו היה בן בשם סלבדור שהיה הולך בדרכיו או בדרך היבוסי ומתחנך בהתאם לרוח ישראל סבא שאכן נשבה מכפר סבא והגיעה עד פאתי אדום על פניו השמנות של סיחון מלך האמורי וכנראה לפי רב חינא בר טחינה עד לזרת רגלו של עוג מלך הבשן ועוגי פלצת. והנה אותו סלבדור ידע היטב את לשון אשפמי"א הקרויה לאדינו ואת מורשת החזנות של שלוניק"א שנטחנה עד ללא הכר בידי חזנויות אחרות אשר נגסו במעמדה של שירה רמה זו. והנה אותו אחד שכתרים רבים על שמו, יען משה בואנו, רשם פעם אחת ברגע של חולשה, את בנו סלבדור לספריית תל אבו ראס, לקובתה המצופפה של מתילדה. והנ"ז היה נכנס לשם ובוחר לעצמו ספר מספרי הקודש או מספרי המורשת שילדי ישראל ההולכים בדרך אבות יקראו בהם ולא ישרכו עינם אחר ספרי ההבאי ובלות הרוח של גלילה רון פדר או של ההוא הנכרי שכתב את טארז"ען חשוף השת ואשתו ג`ין ששירכה דרכיה בג`ונגלאות אפריקי ועשתה מעשה דינה בהולכה אחרי הקופים והאורנ"ג גאטענ"ג אשר מקפצים מעץ לעץ ומתפללים לאל לא יושיע. ועל כך אומר רבי חכינאי בן ברקוביץ`: "לא יאמר אלא בל יושיע, הווי אומר, יושיע יושיע ויבוא ויגאלנו שנית"
והנה היה באיזור גבעת זלמן התרוצץ חתול צדיק יסוד עולם. שפרוותו שחורה ולבנה הייתה. ומן מראה מופלא היה לו שפרווה שחורה הייתה על ראשו ונראתה ככיפה ושאר שחרות פרוותו הסתדרה כמעין קפוטה חבוטה ולכן קראו לחתול זה רבי חתול בלשון מלעיל כדרך שמדברים עמי אונגריה. והלה היה נמשך לבתי הכנסיות של חסידים ובעת שהיה שומע קול תפילה נרגש היה מיילל ארוכות ומאפיל בקולו על החזן ובעת קריאת מגילת איכא של תשעה באב היה מייל ובוכה עד כי הקהל שחה בבכי צערו, חשבו כי החתול הוא גלגול נשמה כל שהוא ופירנסו אותו במגדנות ובמיני מתיקה ובגפילטע פיש ובקרפיון שנותר מהטיש של האדמו"ר מכתריאלבקה...
והנה נניח את רבי חתול במקומו ונחזור אל סלבדור בואנו, הבן יקיר, שלעתים היה כבן פורת ולעתים כפזבנג (רחמנא ליצלן) וזה היה ערב פסח, והימים ימי טרום פסח היו ולהווי ידוע כי אם בראש השנה האדם מתכונן בכדי לתת דין בפני הקדוש ברוך הוא, הרי שכאן צריך ליתן דין לפני אשתו אשר מסדרת את הבית ומנקתהו בכל מיני תכשירין כגון אמא וסנו וכל מיני אלו אשר נמכרין בחנויות הקרויות סופערמארקע"ט. והנה אשתו של בואנו עזיזה ובתה פוטי עסקו עסקין בספונג`ה של הרצפה וכיבדו אותה חזור וכבד, ולהווי ידוע כי אם האדם עובר ברצפה רטובה בעת מעשה הספונג`ה הרי שהאדם המספנג` עשוי לחטוף קריז"ע ולהכות במלכלך בספונג`דור ואף לצעק עליו מרה ולצווח ככרוכיה. והנה עזיזה עסקה בניקוי התנור ובהשמת נייר כסף ופוטי הייתה עסוקה במלאכת כיבוד הרצפה. והנה סלבדור יצא מן החדר ולא ידע איך לעבור והיה חייב ללכת לספרייה ולכן קיפץ מעל הרצפה בדרך אל הדלת. אך משהו בקפיצתו היה לקוי ולכן נחת על הרצפה המרוטבה, אולי חשב שהוא טארזע"ן או שמא ספאיידערמא"ן והנה לכלך אותה בנעליו מרובבות הבוץ ופוטי ראתה זאת וחרה אפה והיא לקחה את המגב והיכתה בגבו של סלבדור והוא ציווח מרה כאותו עבד המולקה במצרים על ידי נוגשי פרעה. ומיד ציעק שהיא צ`פצ`ולה ודרעק וללא שהיות לקח את הדלי המלא בוצת מי ספונג`ה ושפך עליה והיא בכתה ועזיזה ראתה זאת ואמרה שהוא פזבנג ושהיא לא רוצה לראות אותו לעולם ושהוא לא מתבייש כי ישב לו כמו מלך ולא עשה כלום. וסלבדור צירח ואמר:
"אני לא אחזור לכאן! אני אלך לעשות את הסדר במקום אחר!"
"לך ואל תחזור יא גורסוס!" אמרה אחריו פוטי ועשתה לו לשון בפיה שנאמר "ולשון אשר שמת בפינו" ואולם לא ללשון כזו התכוון המשורר.
ובדיוק האבא רבי משה בואנו הופיע בפתח וקלט רק שמצוץ מילים מן הריב. וסלבדור חלף על פניו וירד במדרגות עם הספר.
והנה קרבה שעת הסדר וכל בני משפחת בואנו מחפשין אחר סלבדור הנעלם והשכונה על הרגליים.ופוטי מצטערת על כך שחיבטה ספונג`דור בגופו הצעיר של סלבדור. והנה, מי יקרא "מה נשתנה" זולת אותו סלבדור. והיכן הילד?
והנה מתילדה, הלכה מבית הכנסת הישר אל ביתה כדי להיסב עם ילדיה ונכדיה והיא עברה ליד הספריה וראתה אור קלוש בוקע ממנה. חשד קל עלה בפניה של הספרנית המסורה. היא ניגשה בלאט אל הקובה ששימשה כספריה. הדלת הייתה פתוחה והיא ראתה לא אחר מאשר סלבדור הנעלם. זה שכל השכונה מדברת עליו ומחפשת אותו. מיסב אל שולחן ההשאלות עם ערכת סדר מאולתרת. מקרא בהגדה ודמעות שליש בעיניו ולידו מיסב לא אחר מאשר רבי חתול הידוע לנו והוא מילל ומבטו מבט מצפה על מנת לקבל את שרידי הגפילטע פיש שאכל סלבדור בחוסר רצון. מסתבר כי נשאר בספריה גם לאחר שנסגרה וחישב לישון בספה הקטנה המונחת בחדר. והנה יילל רבי חתול בעת שמתילדה נכנסה ותפסה את סלבדור בקלקלתו:
"זה מה שאתה אוכל? גפילטע פיש? לפחות היית אוכל פראסה או לביבה או משהו אחר!" קראה מתילדה
"אני לא חוזר!" אמר סלבדור.
"ומי יאמר מה נשתנה?" שאלה
"סבתא שלי! או רבי חתול...."
והנה רבי חתול התמים כגדי טברם חלב אמו אך הערמומי כשועל, כאילו שמע את סלבדור וקפץ על ראשו נטל הכיפה מראשו וכבמעשה כשפים רץ וברח הימנו, כמו אותו כלב שעליו כתב דוד גרעסמען את הספר "מישהו לרוץ איתו".וסלבדור דלק אחריו כדי לתפסו ומתילדה ניצלה את ההזדמנות. נטלה מפתח וסגרה את הספריה.
והנה סלבדור עדיין אחריו ברחובות גבעת זלמן וברחובות היורדים אל כפר הנוער דירושלים וידו האחת מכסה על ראשו, שהרי לפי ההלכה אין ללכת יותר משלשה צעדים ללא כיסוי ראש, ואותו חתול רץ ורץ והוא עובר את הצריף של שלום הסנדלר ואת הבניין של נחמה הצולעת ואת החנות של מור יוסף, זה שחיתן את הבת שלו עם אחד שצעיר ממנה בכמה שנים. והנה הגיע לבניין של משפחת בואנו והניח את הכיפה וברח כלעומת שבא. ואז לקח לסבדור את הכיפה והניח על ראשו וחישב לחזור לספריה אלא ששמע את משפחת בואנו שרים:
"פורים פורים לנו, פסח פסח אן לה מאנו. אמאן אמאן בנד`יצו..."
והנה חש ספק בלבו וויתר על הגפילטע פיש עם הרוטב שעליו נאמר "כי מן היאור משיתיהו" והנה עלה בלאט במדרגות.
ובני המשפחה שרו, אבל בפנים חתומות והשולחן ערוך והמפה לבנה והיין אדום והחסה והחזרת מפיצים ניחוחם. וסלבדור נצטרף לפתע ותפס את מקומו ואז נדלק אור בעיני כולם, כעין מנורת הפלורסנט שמוחלפת ואז מפיצה אור חדש.אלא שפוטי עשתה לו לשון ופלורסנט לא מוציא לשון, ובקושי חתול, אבל כלב כן, שנאמר "לא יחרץ כלב לשונו". ובואנו האב הרב פתח פיו, כאילו לא קרה כלום ואמר:
"חג שמח לכולם. ועכשיו סלבדור ישיר מה נשתנה!"
והוא שר מה נשתנה ולרגע היה נדמה לו שאיזה חתול מסתובב על המרפסת...
