זיכרונות אפופי עשן

שתיקה. שאיפה עמוקה. נשיפה ארוכה. הנאה.

"אני לא מבינה אותך" גרייס אומרת ולוקחת עוד שאיפה, שולחת מבט קצר אל חברתה וחוזרת להביט אל השדה האין סופי, קרני השמש השוקעת צובעות אותו בכתום וצהוב, גורמות לו להיראות חלומי למדי. מעלימות את כל אותם זיכרונות רעים אשר נמצאים באותו שדה.

"גם אני לא ממש" אלכס אומרת ומחייכת לחברתה, אוחזת בידה ומזיזה את כתפיה השזופות לאחור.

"אבל זה סקסי, לא? חוסר ההבנה הזה" גרייס צוחקת ולוחצת את ידה של חברתה.

"סקסי? לחלוטין. הכי סקסי בעולם!" אלכס מצחקקת ומרפה את ידה, מחזירה אותה אל חקה ושואפת, "זמן רב שלא דיברנו" אלכס מציינת ומביטה אל השדה "מה קורה איתך ילדה?" היא שואלת.

"אני חושבת שאני עומדת למות" גרייס אומרת בחיוך ונשכבת על הצמחים הקוצניים.

"אסור לך למות בתולה, הרי הרפואה לא מתקדמת מאוד בימינו, אם את גוססת, את גוססת" אלכס אומרת ונשכבת לצד חברתה.

"יש לך מזל רב שאת לא מסוגלת להגיד את זה".

"תסתמי" אלכס צועקת עליה בזמן שגרייס אינה מפסיקה לצחוק, דוחפת אותו ומכה אותה בעדינות "אני בכלל בתולה!".

"את? בתולה?" גרייס מביטה אליה, המומה מעט, ומתיישבת, מביטה על חברתה מלמעלה.

"כן!" אלכס אומרת בהחלטיות ומתיישבת לצד חברתה, מוציאה עוד סיגריה מהחבילה הכמעט ריקה.

"רגע, ומה עם תומס? חשבתי שסקס היה אחד מהמשימות שלך בלו"ז של יום שישי האחרון!" גרייס אומרת ומצחקקת בשקט.

"לא, לא, לא קרה כלום" אלכס מושיבה ברציניות חלקית אשר לא מתאימה לה.

"רגע, ממש כלום? ככה? סתם? אפילו לא... את יודעת... מצי...".

"יקירתי, אני נשבעת לך בכל היקר לי, שום דבר לא קרה ביני לבין תומס".

"המתיני רגע, את נשבעת בי?!" גרייס אומרת וצוחקת ואלכס מצטרפת לצחוקה, הרצינות הופסקה "ומה גרם לך לבחור בהחלטה הזאת? הלא תומס הוא אהובך, חשבתי שהוא כה יקר לך" גרייס המשיכה.

"שיערתי שידו תספק אותו, כמעט כמו גרוני" אלכס אומרת וצוחקת, מפילה עימה את גרייס, עמוק אל תוך העשבים והקוצים. מתגלגלות והסיגריות עדיין בידן, צוחקות וצוחקות, לא מפסיקות אפילו לשנייה.

"ומתי אותו רגע גדול יגיע?" גרייס שואלת ומביטה על פניה המטונפות של אלכס.

"כאשר ארצה בכך, כאשר לבי יחליט שזהו הרגע המתאים, ולא הנאתו של הבחור!" אלכס אמרה בהחלטיות "אך עליי למצוא בחור חדש בינתיים, הלא כן?".

"או בחורה!" גרייס אומרת וקורצת אל חברתה, שמתחילה לצחוק צחוק פרוע וממשיכה להתגלגל, בצוותא עם חברתה.

"יש לי רעיון נהדר!" גרייס אומרת ואוחזת בידה של אלכס, גוררת אותה למרכז השדה.

"ובכן, ספרי לי עליו" אלכס אומרת בחיוך.

"תמונה של תומס, יש?" גרייס שואלת ואלכס מוציאה מכיס חולצתה תמונה קטנה ומקומטת של תומס. גרייס מוציאה גם היא חפץ מכיסה, מצית, ובאיטיות רבה שורפת את תמונתו של תומס. היא מביטה על התמונה נשרפת והופכת לאפר ועל חברתה שנראית מסופקת למדי.

"ועכשיו?" אלכס שואלת אותה לאחר שהתמונה נשרפה לחלוטין.

"עכשיו..." גרייס מתלבטת ומחייכת אל חברתה, מתכופפת אל קוץ זעיר ומדליקה אותו באש.

"רוצי!!!" גרייס צועקת לאלכס ושתיהן רצות אל עבר קצהו השני של השדה, מתרחקות מהאש אשר מתחילה לרוץ במהירות אחריהן, שמשתלבת עם צבעיו האדומים והכתומים של השדה רחב הידיים, כמעט תופסת אותן, ושורפת את כל השדה הענק לחלוטין.

 קוץ אחר קוץ, זיכרון אחר זיכרון.

"ועכשיו?" אלכס שואלת.

"עכשיו? עכשיו תיהני" גרייס מחייכת אל אלכס, ומדליקה סיגריה חדשה.

שתיקה. שאיפה עמוקה. נשיפה ארוכה. הנאה.