עץ האקליפטוס שלי

מחלון חדרי הקט
נשקף לו עץ אקליפטוס
רם וחזק
דמותך ניבטת אלי מצמרתו
עם אהבת אמת חובקת.

מביטה
על עץ האקליפטוס
מחפשת את דמותך
להשיח ליבי עימך
ורואה רק עץ
שצפורים מקוננות
בין צמרתו הזקופה
כמה הייתי שמחה
לו אותה דמות
היתה הופכת אמיתית
ולא עלומה.

אך שמעתי מבין הענפים
את קולך ולי סיפרת:
"אני עץ זקן ושבע ימים
עובר קיץ וחורף
סופות, ברקים ורעמים
רוצה לתת לך
צידה לדרך
מעט נסיון זה מה שיש לי
ואל תזלזלי

רק דעי ילדה שיש ימים יפים
שאז הכל פורח
אך יש שעות קשות
ששם הכל בורח

החיים הם
לא רק סיפרות, היסטוריה
גם לא שיעור חשבון ואז הכל מובן
החיים הם גם מבחן

אז אולי עכשיו הכל רגוע
אך הביטי למרום
ראי ענן מגיע
ואיתו תבוא הסערה.
ועוד דבר:
טבע האדם רע מנעוריו,
הוא לא נדיב
האדם מעצמו
נותן לילדיו, בניו, בנותיו
ואנחנו העצים אוהבים לתת הכל
מעניקים לכולם.

ואתם, גומלים לנו
משמרים את הגזע
ממש כמותכם
הרמוניה ממש

לדידכם - אוטופיה
אך האדם, אינו עץ השדה׳

חייכתי לעץ שלי, הנהנתי בראשי
לרגע אפילו היה נדמה לי שהעץ
שח מעט לעברי, קרץ בשובבות
וטפח על שיכמי.



והעץ, עד היום עומד שם זקן בימים.....