המופע עוד פחות מדקות אחדות מתחיל, כל הכרטיסים עדיין לא נמכרו.
"רק היום! מבצע מיוחד! שני כרטיסים במחיר של אחד!" צועק המוכר ברחבי הקרנבל. אנשים לפתע מתחילים להופיע, קונים כרטיס במהירות וממהרים ליציע. מתיישבים במקומם, להוטים שהמופע יתחיל.
"ברוכים הבאים למופע האימים!" ליצן שחור ובוכה מברך את הבאים. הוא מניף את ידיו אל השמיים, מצד לצד, מנענע את מותניו ומקפץ על כפות רגליו. הקהל מצחקק, הילדים מצביעים, הליצן מפסיק, כולם שותקים, לא מבינים.
"תהיו בשקט! אתם לא יותר טובים!" הוא אומר נעלב וחוזר אל מאחורי הקלעים.
מוזיקת תופים מחרישת אוזניים מהדהדת באוהל הקרקס השחור, הקהל מתרגש, ופתאום שומע קול מאחור.
"היכונו! היכונו! פתיחתו של המופע המוזר מכולם!" אומר הקול ומזמין לבמה את נערת הפלאים הקטנה.
ילדה זעירה, לא יותר מ-20 ס"מ, עולה על הבמה. לבושה בשמלת נשף וכתר מונח על ראשה.
"כך נולדתי, חיי היו קשים" הילדה מתחילה את דבריה "עד שהצטרפתי למופע האימים!" היא אומרת, קופצת ממקומה באושר ומתחילה לרקוד ולפזז על הבמה המרכזית. כל שאר המופעים מצטרפים אליה בהדרגה. האנשים, החיות, מהומה גדולה בקרקס מתחילה. כולם רוקדים ומקפצים מצד לצד, כל אחד יותר מוזר ומיוחד. מוסיקה רעשנית ומציקה נשמעת ללא הפסקה, הקהל מניח את ידיו על אוזניו, מנסה לקום, לברוח מהמופע, אך אין להאמין מה קרה. כל האנשים שהגיעו לצפות למופע נקשרו בחוזקה לכיסאם, ללא אפשרות תזוזה. חבלים ורצועות שעטפו את ידיהם ורגליהם בצורה מסובכת לא נתנו להם לזוז, אפילו לא מ"מ.
"הוא מגיע! הוא מגיע!" נערת הפלאים הקטנטנה צועקת, אי אפשר להבין איך קול כה גדול יוצא מבת אנוש כה קטנה. הקהל פוער את פיו, לא יודע מה יהיה הדבר הבא שיגיע. המופיעים מפסיקים לזוז, עומדים במקומם בשורה מסודרת. שישה מתופפים נכנסים לבמה, ואחריהם, בקול תרועת חצוצרה נכנס גם מנהל מופע האימים. כולם נדהמים, לא מאמינים למראה עיניהם, האם הם רק הוזים?
המופיעים מחייכים אל המנהל, נותנים לו שפע של כבוד ואהבה.
"ברוכה הבאה למופע האימים!" המנהל אומר ומוריד את גלימת הקטיפה השחורה הארוכה שלו מעליו.
גבר גבוה עד מאוד, 200 ס"מ לפחות, מלא מעט, בעל חליפה מהודרת במיוחד נגלה אל הקהל. על ראשו כובע גבוה ושחור מעוטר בסרט כחול-סגול מונח.
"אני מאחל לכם מופע מהנה" הוא אומר ומצחקק צחוק זדוני ומרושע. כובעו יורד מראשו. ראש קרח ורחב במיוחד, פנים מעוותות לגמרי. שתי עיניים אדומות כעיניו של השטן, שפתיים כה דקות שכמעט לא ניתן לראותן, מאופרות בשחור. אף ארוך ועקום, ובסופו בליטה קטנה וורדרדה. חיוכו המצמרר אינו מוסיף למראהו כלל וכלל.
כל האורות נכבים, המוסיקה נעצרת. כולם צעדים רועשים נשמעים, צעד אחר צעד בקצב אחיד ואיטי.
"אורות בבקשה" קול נשי נשמע. אור קטן מכוון לאמצע הבמה, שם עומדת גב' נאה.
שמלה שחורה וצרה עוטפת את גופה חסר הצורה, נעלי עקב שחורות ופשוטות היא נועלת, ושיערה השחור והקצר אסוף ומגולגל.
"תודה מקרב לב שהגעתם אלינו, אל מופע האימים. בואו והצטרפו אלינו" האישה אומרת בקולה הגבוה. מביטה אל הקהל בעיניו, משהו במבטה כה מפחיד שאי אפשר לתאר זאת במילים. שערותיהם של הקהל נעמדות, ליבם דופק במהירות גבוה מהרגיל. פתאום, האנשים שמים לב לכך שהחבלים ופיסות העור נעלמו מהם, הם משוחררים, הם יכולים לברוח משם במהירות האפשרית, אך משהו עוצר אותם. מין כוח בלתי נראה.
האישה המסתורית והאפלה לוקחת נשימה עמוקה, ומתחילה לצרוח צרחה כה חזקה, אף אדם מעולם לא שמע צעקה כה צווחנית ונוראית. מין משב רוח חזק עובר בכל שורות המושבים, האנשים קמים ממקומותיהם, ללא שליטתם, כאילו מישהו שולט בגופם. אור שחור בוקע מגופם, מרים אותם לאוויר ומסחרר אותם מצד לצד.
"מעכשיו בני אנוש יקרים, גם אתם חלק ממופע האימים!" האישה צועקת וצוחקת צחוק מרושע.
"לעולם לא תוכלו לצאת מכאן, כמו כל האחרים. תשרתו אותי לעד, תהיו רק שלי!" האישה ממשיכה בצעקותיה ובצחוקה. צעקות "הצילו!" ו"עזרו לי!" נשמעות בלי הפסקה, צרחות ובכי מהדהדים באוהל הקרקס הגדול.
ואז, פתאום, שקט מוחלט. כל האנשים נופלים על הרצפה הקשה באותה שנייה, ונעלמים ממנה יחדיו, מתאדים באוויר. האישה מוציאה מכיסה מיכל זכוכית, ומביטה בו, מצחקקת לעצמה.
"עכשיו כולכם שלי" היא חושבת וחוזרת אל מאחורי הקלעים, אל כל ילדיה, אל כל עוזריה המשונים.
המופע עוד פחות מדקות אחדות מתחיל, כל הכרטיסים עדיין לא נמכרו.
"רק היום! מבצע מיוחד! שני כרטיסים במחיר של אחד!" צועק המוכר ברחבי הקרנבל. אנשים לפתע מתחילים להופיע, קונים כרטיס במהירות וממהרים ליציע. מתיישבים במקומם, להוטים שהמופע יתחיל...
