דצמבר

וכל בוקר, יום אחרי יום, שבוע אחר שבוע, בדצמבר, כך הוא היה מתחיל ונגמר.

פותחת את עיניה הנאיביות ומביטה אל העולם, עם דמעות. היום אפילו לא התחיל, אך היא ידעה כבר איך הוא ייגמר. כמו שהוא נפתח. עם דמעות. כי כך היה זה חודש דצמבר.

ועם דמעות בעיניים, כמעט גולשות על לחייה החיוורות, מתאפקת לא לפרוץ בבכי תמרורים מעורר רחמים שאותם שנאה, הלכה וישבה. ככה סתם, במטבח. ללא תזוזה. ללא להוציא הגה מפייה. ישבה.

והדמעות נשמרו בעיניה, מתאמצות לצאת, מחפשות את דרכן אל פניה, אך היא נוקשה, לא נותנת להן לצאת, לא נותנת להן להשתלט עליה ולהעציב אותה. וכך היא יושבת שם עד שעות הצהריים המוקדמות כשהיא מרגישה מוכנה להיכנס לאמבטיה ולהתרחץ את אמבטיית דצמבר שלה, כך קראה לה. מילאה את המים עד קצה האמבטיה, לא נשאר ס"מ אחד. פשטה את בגדי השינה שלה, אחזה את הסכין העבה בידה ונכנסה לאמבטיה. ובכניסתה לאמבטיית הדצמבר כמעט כל המים היו גולשים לה ממלאים את החדר ומציפים אותו, אך היא לא אכפת לה, היא שוכבת ועדיין מתאפקת ושומרת על הדמעות של דצמבר, שם בפנים. מביטה בסכין ומחייכת כמה שיכלה והחלה לחתוך. חתכים עמוקים, חתכים כואבים, שצרבו לה במשך ימים שלמים. חתכים שלא נעלמו והשאירו צלקות נוראיות שלעולם לא תשכח. והדמעות מתחילות לצאת אך אסור, אסור לבכות בדצמבר. והיא ממשיכה לצרוח מכאבים אך לאף אחד לא אכפת, להתפתל באמבטיה שכמעט התרוקנה ממים לחלוטין ולצפות בדם ממלא אותה במקום המים הרותחים. והיא צווחת ולא מפסיקה לסבול, אבל היא חייבת, אסור לה להפסיק או לבכות, כי זה דצמבר, ובדצמבר צריך לכפר על כל החטאים. צריך לקבל את העונשים.

וברגע שהיא מסיימת ומלאה בחתכים עמוקים, כמעט בלתי אפשריים למראה עיניים מרב עומקם, היא יוצאת מהאמבטיה, מלאה בדם אך לה לא אכפת כי עכשיו זה דצמבר, ובדצמבר מותר להיות מלוכלך.

והיא נשכבת באמצע המסדרון על הרצפה הקפואה ומחכה עד שהערב יגיע ללא מעשה. עוצמת את עיניה ולא זזה, כי זה חלק מהעונש האורך והמתמשך שלה, שייגמר רק בסופו של דצמבר.

וכאשר סוף- סוף החמה שוקעת היא קמה מהרצפה הקפואה וחוזרת למיטה, עדיין מלאה בדם, עדיין עם דמעות שמאיימות להרטיב אותה בכל רגע. נשכבת, שוכבת לאחור, ונותנת לדמעות לצאת. את כל הדמעות ששמרה לעצמה בעוד יום ממוצע של דצמבר. ובוכה, במשך כל הלילה, מתאבלת על הכל. רוצה למות. צריכה לסבול. והתקווה היחידה שלה היא שמחר היא תקום לעוד בוקר של חודש דצמבר, עוד בוקר שבו תכפר על מעשיה ועל חטאיה ותקבל עונש אמיתי ותחזור לבכות. כמו כל יום.

אך מה יקרה כאשר היא תתעורר והחודש כבר לא יהיה דצמבר?