לכאורה, קבוצת האיים השוכנת בים הלטיני לא הייתה שונה משאר רפובליקות הבננות השוכנות באותו איזור: ספרדית הייתה השפה השלטת, עבר קולוניאלי מפואר, כיבוש על ידי הספרדים במאה השבע עשרה, שחרור במאה התשע עשרה. נוף טרופי ימי עוצר נשימה, סחורות יצוא כמו קוקוס, קופרה וגומי והפיכה שהייתה מתרחשת אחת לחמש שנים או ארבע שנים במקרה הטוב.האוכלוסיה מנתה אולי חמישים אלף איש מהם אלפים בעלי עבר לוטה בערפל. האגדות סיפרו טפח וכיסו טפחיים.
והנה משה בואנו בחדר לשכתו, כותב ביומנו ואוכל חצאי תפוחים בקינמון וגם דולסה מתוק ממעשי ידיה של אישתו עזיזה, הרדי והיה פתוח וממנו ושמע את השיר הישן הבוקע:
"ונצואלה ונצאולה, ונצואלה אין דומה לה הולה"
"פמפרם פם פם" המהם בואנו כמעט בהיסח דעת כשהוא מאפיל על הלהקה ששרה את השיר.
הוא הוסיף לכתוב ביומנו והשיר המשיך להתגלגל כששוב בואנו מוסיף:
"פמפרם פם פם".
"היית צריך להיות בלהקה צבאית ולא כאן" נשמע קול עמוק מאחוריו.
בואנו הסתובב בבהלה כילד שנתפס בקלקלתו,אך ראה רק בטן וחגורה, הוא הביט למעלה- למזלו היה זה הרב ברוידע גבה הקומה שהביט אל בואנו הנמוך יחסית.
"בהאאאא" הגיב בואנו "כבר הייתי בפלמ"ח וראיתי את הצ'יזבטרון ואת החישטרון והרי אני מפמפם לי פמפרם חביב עלא בוקר בלי קשר לשיר, זה מזכיר לי פמפרם אחר של בוליסה מטודלה".
הוא כיבה מיד את הרדיו העתיק ונפנה אל הרב ברוידע מחנך כיתה י"א אשר נודע בעצבי הברזל שלו לעומת כיתתו הסוררת.
"כו כבוד הרב" אמר בואנו
"הפעם זה בהחלט לגבי ונצואלה, המכתב שכתבת התקבל ויש תשובה חיובית"
"מהה?" הופתע בואנו "באמת הם קיבלו את הצעתי לשמש מורה לתרבות הלאדינו?"
"כנראה שזכות אבות יש לך שם אשר סייעה בידך אבל בעיקר זכות הקשרים שלי" הוסיף ברוידע בציניות.
"אז קיבלתי גם כרטיסי טיסה לשבוע הבא ושהות לחודש?"
"כן, הכל במעטפה"
הוא הושיט לבואנו את המעטפה, בואנו הרים אותה כלא מאמין מלמל תפילה חרישית ואחר כך חיבק את ברויידע, אבל לא הצליח להגיע לכתפיו אלא רק למותניו.
קבוצת המורדים התכנסה במרתף אפל בבירה סנטה בוקה, ריח אפל של בירה סוג ד' ורום נישא באוויר, אדם בעל זקן עם מדים צבאיים וכובע גנרליסימו נשא דברים באזני חבורה של עשרים איש:
"חברים, בעוד שבוע נפיל את הנשיא קלדרון מעל כיסא הנשיאות ונקים מחדש את הרפובליקה של פוארטו ונטנה. די נמאס כבר מהשחיתות והמאבקים והאינטריגות של הכלב הרזה הזה, הגיע הזמן שאנו אנשי הצבא ניקח ת'עניינים לידיים ונצא כבר מהאחריות של ונצואלה וקוסטה ריקה וכל הריקה פיקה ומיקה והענתיקה!"
הוא דפק באגרופו על השולחן וקיבל ברד של מחיאות כפיים, סגנו אורטז הביט בו והגנרל המשיך:
"ביום כך וכך נתכנס ליד הביצה של פאראנא ומשם בג'יפים אל עיר הבירה אל תחנת הרדיו המקומית, כמה גדודים ישתלטו על הארמון וחלאס !"
בואנו ישב במטוס הבואינג של חברת האיים האזוריים שיעדו העיר קאראקס אשר בוונצואלה. לעומתו מגובה אלף וחמש מאות או עשרת אלפים רגל נראה הים הכחול מלא בעננים, הוא אחז בידו את ספר מעם לועז במהדורה האורגינלית שלו קרא על בלעם בן בעור שיצא לקלל ויצא מברך, אחר כך נזכר כי הנה יוצא לחודש ללמד את תרבות הלאדינו בבתי ספר של אנשי תרבות והוא רחוק מכל האחרי פרחי כגון רן מורי ושושן סרור וקדושוביץ וכל המרעין בישין שאיכשהוא נכנסו לכפר הנוער וקילקלו את הנוער התמים ושוחר השלום ששכן שם מאז ומעולם. אלא שהוא שכח כי הפרמטרים לקבלה אל כפר הנוער נקבעו על ידי מבט בדף הציונים ולא מבט ובחינה של התנהגות התלמיד.
והנה נכנס המטוס לכיס אוויר מפחיד ביותר והתחיל להשתולל כנשוך נחש עלי אדמות, קהל הנוסעים נזדעזע ורגש ובואנו נפחד, הוא נטל את ידו ואמר:
"שמע ישראל, אדיו סנטו, עזור נא לי סניור אל מונדו!!".
והנה איתרע מזלו של המטוס והוא החל בנחיתת אונס על גבי מקום בלתי מוגדר ובואנו וכל הנוסעים החלו צווחים איש איש בשפתו ובואנו נעשה אדום מחימה כלפי המזל ולא ידע את נפשו והיה כמצווח בהקיץ, והמטוס נחת אל הקרקע של מקום בלתי מיושב עד שבחריקת בלמים נחת והתנגש במספר עצי קוקוס ועצי מהגוני והחריד ממקומם איגואנות ותנינים וארבעה קורמורנים וחמש צפעים ואנקונדות ועצר כשארס תועה של צפע מוצא את דרכו אל מעבר לחלון הקוקפיט וממית את טייס המשנה.
והנה במרחק של כמה מטרים משם שמע הגנרליסימו את רעש המטוס הנופל,מכיוון שהיה שיכור מרוב כמויות של רום ובירה,שתה עוד חצי בקבוק של רום משובח והחליט שזו מתקפת מנע מטעם כוחות הנשיא קלדרון, בניגוד לעצת אנשיו, לקח בעצמו את הגי'פ ונסע אל עבר מקום הרעש, אך לרוע מזלו ולרוע ג'יפו נסע הוא על גבי הביצה של פאראנא וכך שקעו הגלגלים בבוץ הטובעני והוא לא הספיק להיחלץ והביצה וזומזומיה לקחו את הגנרליסימו השיכור עמם כשהיתושים מזמזמים זמזומי פרידה אחרונים מהשיכור.
משבושש לבוא החל הסגן אורטז לסרוק את שטחי הג'ונגל, הוא גילה את המטוס המרוסק ובו מעט ניצולים ועל כן הזעיק יחידה מן המורדים לבוא ולטפל בהם, לפני שכוחות הנשיא יגלו את מסתור המורדים. אחר כך עבר עוד כמה מטרים והנה ראה דמות חצי מפוייחת מזוקנת הלבושה גופיה לבנה,דומה דמיון רב מאוד לגנרליסימו וממלמלת בלאדינו, היה זה משה בואנו שאיבד את זכרונו כתוצאה מן הנחיתה המזוויעה ועתה דיבר רק שפניולית:
"הגנרל, מה מעשיך כאן?, אתה צריך להיות איתנו!"
"בהאאא, לא יודע מה שמי ומי אני ומה מעשיי, אני בהלם, המטוס, המטוס!!" פיצוץ!"
"אתה הגנרל מוזס ביאבנטורה!" צעק אורטז "אתה המפקד !"
"אני המפקד! אני המפקד!" חזר בואנו ביאבנטורה
"שנמשיך בתכנית?" שאל אורטז כשהוא בספק.
"תעשה מה שטוב" אמר בואנו והחווה בידו.
הספרדית של בואנו הייתה בעיני אורטז כמוזרה מעט, אך הוא ייחס אותה להלם שבו היה שרוי בואנו, חשב שנקלע ליד המטוס ברגע הפיצוץ ולקה בהלם.
"ניקח אותך, נלביש אותך ויחד נעלה אל תחנת הרדיו"
רק דבר אחד נותר מכל הדברים שעמו לקח -הפלאפון של בואנו.
ההפיכה התנהלה באופן מוצלח כמעט ללא שפיכות דמים, ארמון הנשיא קלדרון נכבש בלא התנגדות והוא הורשה לצאת את הארץ. כוחות נוספים השתלטו על תחנת הרדיו, הרגו שניים מן השומרים ונכנסו לתחנה,כשהם משדרים הודעה תמציתית על הפיכה שעברה ללא שפיכות דמים כשהם מכוונים את התחנה לעוד יום ,לקראת נאום הגנרל ביאבנטורה על הצלחת ההפיכה.
בואנו חסר הזיכרון פסע במדים לבנים המלאים מדליות ועיטורים.מגפיים שחורות עם כובע של כרטיסן אגד ברחוב הראשי וקיבל פרחים וסוכריות מהקהל שהתגודד נרגש ליד תחנת הרדיו.הוא לא הוציא מילה אלא הסתכל קצת בהלם. מצלמות הרשתות המובילות הבזיקו מעל ראשו ושידרו תמונות לכל רחבי הגלובוס.
בירושלים עבר סלבדור בואנו ברחוב הראשי והנה נתקל מבטו הכותרת הראשית של עיתון "מעריב" בעמוד הראשון הופיע צילום של גנרל לבוש מדים לבנים. הכותרת בישרה:
"הפיכה ללא שפיכות דמים - הגנרל ביאבנטורה השתלט על פורטו ונטנה!"
סלבדור התעכב מעט ליד העיתון, הדמיון בין הגנרל לאביו היה מפתיע, הוא קנה את העתון והביט שוב ושוב כלא מאמין.
לאחר מכן חייג ועשה מספר טלפונים עד שבאחרון מהם הגיע אל המסקנה המפחידה -או שאביו בואנו הוא לא מה שחשב, או שבטעות נקלע לכל התסבוכת הזו.
בואנו ישב באולפן הרדיו, שתה כוס קפה חם, עדיין היה חסר זיכרון בעקבות התאונה של אתמול. חבש אוזניות והמתין כמה דקות לאות.
פתאום הרגיש את צלצול הפלאפון שבכיס חולצתו, הוא הרים אותו. בנו היה מעבר לקו, מדבר בעברית:
"זה אני סלבדור! הבן שלך!"
"מי זה סלבדור, קה סלבדור?" ענה בואנו בלאדינו
"סלבדור סלבדור,אבא זה אני סלבדור הבן שלך, ותתחיל לדבר עברית"
"אני הגנרל של פוארטו ונטנה!" אמר בואנו בקול פוקד.
סלבדור נשבר מעט, אך במוחו עבר רעיון, הוא החל לספר לו על המאכלים של עזיזה לבית אלקלעי, כשהגיע לפראסא קפקטיקה נפרץ סכר הזיכרון של בואנו לאט לאט, ואז תפס את עצמו אומר בעברית:
"בהאאאאאאאאאא... מה אעשה? לאיזו תסבוכת הגעתי! אדיו סנטו! כבר ביוגוסלביה הסתבכתי פעם!,השם ישמור!שומר פתאים השם והפעם אני הנשיא של פורטו ונטנה!"
"תאלתר משהו, אבא" אמר סלבדור "ואז תנסה לברוח!" הוא ניתק והתקשר לראש הממשלה כדי להגיע למוסד.
בואנו הסתכל על עצמו כלא מאמין, שעת השידור עמדה להגיע והוא חשב על כמה דברים, השדר אותת לו והוא החל לנאום בספרדית:
"רבותיי קהל נכבד, מוריי ורבותיי,אני גאה לבשר על רפובליקת הלאדינו הראשונה בעולם, החלטתי התייעצנו אני עצמי, בעלה של אשתי, הבן של אבא שלי וכולי כולל ואנוכי שמעתה נחדש ונשיב עטרה ליושנה את הספרדית הקסטיליאנית הישנה, ומכיוון שתשעים אחוזים מהאוכלוסיה כאן הם מספרד אז הדבר יהיה טבעי, כמו כן לא יהיו הרבה מיסים,לא היה צבא, נפתח כפר נוער לנערים פוחחים, נמציא מאכלים חדשים ונזמין זמרים שישמחו את הציבור!"
הוא המשיך לדבר על הא ועל דא כשהקהל העומד בחוץ מאזין ברוב קשב לנאומו ומוחא כפיים. סגנו אורטז עמד חתום פנים בצד השני של האולפן.
לאחר שידורו, נשמכו מחיאות כפיים סוערות.
הדלת נפתחה לפתע פתאום ודמות שמנה של אשה התפרצה פנימה עם שני שומרים, דמות אשה שמנה עם אף מאונקל ומבט של אש הביטה בבואנו ופקדה בזעם:
"זה בכלל לא בעלי! זה מתחזה ארור!תעצרו את הראטון בוראצון הזה!"
בואנו נרעש ונפחד לפני קונו אמר:
"זה לא באשמתי זה לא באשמתי"
השומרים החלו לפסוע בכיוונו, הנשקים מכוונים לעומתו.
בואנו התעורר שטוף זיעה, לידו פיזם הרדיו את השיר ונצואלה ונצואלה, הוא הרים ראשו מן השולחן בבעתה, חשב שהוא בעולם הבא, אך הנה ראה כי בעצם רק חלם חלום ביעותים, והוא רק חטף תנומה למשך כמה דקות.
הדלת נפתחה והמורה ברוידע גבה הקומה נכנס מחוייך עם עיתון יומי כשהוא נרגש, הוא הצביע על התמונה המרכזית כשהוא אומר:
"תראה מי תפס את השלטון בפורטו ונטנה, הכפיל שלך!"
בואנו הביט בגנרל בן דמותו ופלט:
"כן, הייתי בסרט הזה"
