הוא עבר על יד שערי צדק הישן שבירושלים לכיוון שוק מחנה יהודה.איפה שהמדרכה קצת מתרחבת בין שני אקליפטוסים. נער צעיר עול ימים ששיבה טרם זרקה במחלפות ראשו ושטרם ידע צלה של מלכות ומורא שמיים כמורא בשר ודם. היה זה נער צעיר בשם שוקי. תלמיד כיתה ז` בבית ספר עמית גונן שהתכונן לטקס הבר מצווה שלו.
על יד שערי צדק הישן איפה שנמצאת ההנהלה של רשות השידור ראה לפתע משהו נוצץ. הוא רכן אליו והרימו. השמש זרקה בו קרניה.
פסוקו של יום הייתה תכנית שעוד מימי טיכו ובראל ויוסף לפיד שהיו מנהלי הטלוויזיה שימשה בתור תכנית שסגרה את שידורי היום של הטלוויזיה.
והנה הייתה שם האצבע המפורסמה שהורתה על הפסוק. לאחר שנשמעה מנגינה קמאית מאוצרו של חסיד בלז שניגן אותה בחליל רועים פרסי. ואחר כך רצה האצבע על הפסוק וקול הברטון של בעל הקורא עקפה לפניו עד הסוף של הפרשיה המעניינת.
והנה תכפו הימים ואותה אצבע נקטעו ימיה והיא הוחלפה באצבע לייזר הייטקית ולאחר שלושים שנה של שירות בשירות רשות השידור נשלחה אחר כבוד לארכיון הטלוויזיה בין התפאורות של ריץ` רץ` ובין תפאורת מבט הישנה והעתיקה כשלחיים יבין היו עוד שערות שחורות אמיתיות.
ועתה תכפו העתים וירדו הרייטינגים ונשבו המדרוגים - ירד הרייטינג של הרשות והוא ירד וירד עד אשר קרה המקרה שחברת מידע תקשורתי נסגרה בירושלים והרייטינג ירד סופית לתשעה אחוזים במקום עשרים.
והמחדלים, הווי אומר - הפשלות של הערוץ החרוץ ניכרו בכל פינה. עד כי מנחי תכניות באו אליהם כשהם לא מגולחים ועם ג`קטים של ג`ינס ועניבה במקום חליפת שלשה חלקים.ונפלו מיקרופונים וצולמו אנשים בטרם הגישו את שידורם וכולי ואולפן הטלוויזיה נראה כמו בית תמחוי יען כי זבובים וחתולים עברו שם ללא הפרעה וגם קרה כי החתול השחור של גברת פחימה עבר באמצע שידור התחזית ועוגמת נפשו של חיים יבין ניכרה בו עד כי השתעל בשידור חי ומיד נפסקה המהדורה..
והנה תכפו העתים ומישהו כייס בר מינן מעלילות חסמב"ה בשם אלימלך זורקין נכנס פתאום כמו עב"מ לארכיון הטלויזיה וגנב את האצבע של פסוקו ונטלה עמו. אך לרוע המזל צפצפו גלאי המתכות ביציאה מבניין הרשות והוא לא ידע את נפשו מיד רץ לשירותים של הנשים. עלה על הניאגרה וזרק את האצבע כלפי הרחוב עד כי נפלה בין שני אקליפטוסים.
אותה אצבע הייתה אצבע בעלת סגולה כי מי שאחז בה וקרא בתורה ידע מיד את הלחן ואת ההגייה הנכונה. זו הייתה אצבע של סב סבו של חיים יבין –הרב מאיר מרכוס קליגר ששימשה אותו בגרמניה במאה התשע עשרה כשהיה בעל קורא בבית הכנסת האורתודוכסי של קהילת הלברשטט המעטירה.
וזו הייתה האצבע שמצא שוקי נער עול הימים בבואו דרך שערי צדק הישן. דרכו הייתה אל המורה אבנר יהודי בעל זקן דק מן הדק כדוגמת זקן התיש. אלא שלתיש לא היה שכל ולאבנר היה גם היה. אבנר שלימדהו טעמי המקרא התייאש ממנו ולא ידע כיצד ישבר שוקי את טעמיו לפני אבינו שבשמיים ויעבור את מסכת הבר מצווה בבית הכנסת של השכונה. בית הכנסת של היקים שעבר זמנם.
ואותו מלמד ניסה להוציא טעמיו של שוקי . אך הנה הוציא שוקי את האצבע מכיסו ואמר:
"זה מה שמצאתי בדרך, אולי יעזור לי בלימודיי?."
"נסה שוקי. נסה. במצב שלך הכל יכול להיות רק טוב."
והנה אכן כך קרה. ושוקי ידע אל נכון את ההגייה והטעמים כאילו נולד עמם באותה סירת משוטים. עתה בזכות אצבע זו ידע אל נכון כי יעבור את מכסת בר המצווה.והמורה אבנר עצם את עיניו ואמר:
"ברוך הוא וברוך שמו"
והנה קרב הרגע ושוקי עלה לתורה בבית הכנסת של הייקים ברחביה וקירא אל נכון בספר התורה ואף עלה על מורהו וקרא בקול רם ובנעימה טובה וחנונה משל העפרוני המצויץ וכל הקהל רוחש וגועש הכיצד זה יודע שוקי את כל הפרשה העלומה הזו – פרשת תצווה.
ואך גמר לקרוא וברד סוכריות טופי וסוכריות לקריץ וזכוכית וסוכריות על מקל נוחתות עליו והוא מכסה את ראשו בטלית לבל יפצע חלילה מאותו ברד סוכריות מאיים.
והנה אך ירד מן הבמה והאצבע בידו נשמע כחכוח מאחוריו.
הוא הסתובב וראה את המגיש האגדי חיים יבין מביט בו בחומרה רבה ועושה לו נו נו נו:
"חיים יבין?" אמר שוקי
"אכן אני הוא!"
"מה אתה עושה כאן?" אמר
"אתה. אתה לקחת את האצבע שהייתה שייכת לסב סבי בגרמניה! כיצד לא תבוש! אני תרמתי אותה לפסוקו של יום ואתה תחזיר לי אותה. עול ימים!"
"בכלל לא גנבתי אותה." מלמל שוקי " מצאתי אותה זרוקה ליד שערי צדק הישן!"
"עזוב את הילד. אתה מקלקל לו את הבר מצווה!" התערב אביו של שוקי.
חיים יבין לא ויתר. הוא אחז באצבע ומשכה לכיוונו. שוקי משך לכיוון השני והנה נפלה האצבע על הארץ לעגמת נפשו של שוקי.
וחיים יבין התכופף ובדמעות אמר:
"הוי אצבעו של סב סבא!"
"דווח על זה בחדשות שלך! איך אתה נותן לאצבע לשכב בין האבק בארכיון!" נשמע לפתע קול רם וצלול
"יעקב אחימאיר. מה אתה עושה כאן?" אמר חיים יבין
"כדי להכין כתבת רואים עולם על האצבע של פסוקו" אמר
