יצירות אחרונות
אהרון אחרון קצת שעשועי לשון (1 תגובות)
אילה בכור /שירים -19/04/2025 16:52
גבולות הכאב (1 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -19/04/2025 15:04
מילים חברות (3 תגובות)
עידית אורדן /שירים -19/04/2025 13:01
כדורעף (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2025 10:23
יוצאים נשכרים (7 תגובות)
דני זכריה /שירים -19/04/2025 07:18
מחצלת לחייך (3 תגובות)
אסנת אלון /שירים -18/04/2025 22:10
דלת גן העדן (6 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2025 20:52
כּוֹתְבִים, כּוֹתְבִים, / מִי שֶׁמַּאֲמִין ... / (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2025 20:09
סיפורים
הסיפורים הזוועתיים שלעולם לא יכולתי לשכוח!שמעתי שמנגלה עשה מעשים זוועתיים! לא רציתי לחשוב על מה שסופר לי אך המחשבות לא עוזבות אותי ואולי -מי ידע אשקיט את נפשי הסוערת אם אכתוב את הדברים הנוראים מכל ולא אכתוב עוד על המפלצת (בלי מרכאות) רק את מצוקת נפשי - ואז אולי אוכל להדחיקם לעומק נשמתי -ואשכח! אפילו לכתוב אני פוחדת -
אבל החלטתי
לאזור אומץ ולגמור! סיפור ראשון מנגלה תפר את צוואר הרחם לאישה בזמן צירי לידה,
כדי לראות, כמה זמן
יקח לתינוק להחנק.
סיפור נוסף שסיפרו לי למחרת ואני בת אחת עשרה מנגלה קשר את הפטמות של אישה מיניקה לראות כמה זמן יקח לתינוק למות מרעב!!! די! שוב הרגשתי שהעדפתי
למות במחנה ב"סוביבור"
עם הורי! אבל אמי
הצדקת- החליטה שאחיה!
עוד נזכרתי בסיפור זוועה וזה באמת אחרון ודי כי אזלו כוחותי כל עם ישראל בשמעו את עדויות משפט אייכמן ימ"ש בעיר הבירה ירושלים בשנת-1961 שמע - ובכן כל אדם שעקב אחרי עד אחד שהעיד וספר שהוא וחבריו היו צריכים לשטוף את המדרכות ,בידיים חשופות במי אש! צרחות הכאב שרפו את לבי ומאז אני חושבת עליהם ולא יכולה להרגע. איך נמחוק זכרונות כה נוראים? כה זוועתיים? כה מפלצתיים? כנראה שלא אוכל
לחשוב ולהפסיקם
ואצטרך עמוק להדחיק!!! ומותי אבקש חרש ואיש לא ידע וכה בודדה... אז פשוט לא התאבדתי כי לא היה לי את מי לשאול איך עושים זאת... והיום –אני מרוצה כי בנינו משפחה וילדים לתפארת והם משכיחים, משכיחים... והיום כמעט יום השואה ואני כבר בת שישים וארבע ואומץ לספר מחשבותי רק מתחיל כיום וכן הרבה שנים זה מתבטא בחלום!! והסיפורים כה רבים שסיפרו לי
הורי המאמצים-
שהם עברו בעצמם ולא היה להם למי לספר רק לילדה מגיל עשר עד לחתונה שאז פשוט דחפו לי "נדוניה" שהייתה תיק מסמכים מהשואה... וטבעת אמי
הביולוגית מהמשרפות
שבין שיניה החזיקה... הסיפור מסתעף,מבולבל, ובוודאי על רבים –לא מקובל כך אני ונפשי-
מבולבלת היום כולי...
גמרתי לכתוב ואני מרגישה צורך לישון ולא להתעורר כדי לא לחשוב על זה
עוד לעולם.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |