הסיפורים הזוועתיים שלעולם לא יכולתי לשכוח!

די!

עוד נזכרתי בסיפור זוועה

וזה באמת אחרון

ודי

כי אזלו כוחותי

כל עם ישראל

בשמעו את עדויות

משפט אייכמן ימ"ש

בעיר הבירה ירושלים

בשנת-1961

שמע - ובכן כל אדם שעקב

אחרי עד אחד  שהעיד וספר

שהוא וחבריו  היו צריכים לשטוף

את המדרכות ,בידיים חשופות

במי אש!

צרחות הכאב שרפו

את  לבי

ומאז אני חושבת

עליהם

ולא יכולה להרגע.

איך נמחוק זכרונות

כה נוראים?

כה זוועתיים?

כה מפלצתיים?

ואצטרך עמוק להדחיק!!!

ומותי אבקש חרש

ואיש לא ידע

וכה בודדה...

אז פשוט לא התאבדתי

כי לא היה לי את מי לשאול

איך עושים זאת...

והיום –אני מרוצה 

כי בנינו משפחה וילדים

לתפארת

והם משכיחים, משכיחים...

והיום כמעט יום השואה

ואני כבר בת שישים וארבע

ואומץ לספר מחשבותי

רק מתחיל כיום

וכן הרבה שנים זה

מתבטא בחלום!!

והסיפורים כה רבים

שהם עברו בעצמם

ולא היה להם למי לספר

רק לילדה מגיל עשר עד לחתונה

שאז פשוט דחפו לי "נדוניה"

שהייתה תיק מסמכים

מהשואה...

שבין שיניה החזיקה...

הסיפור מסתעף,מבולבל,

ובוודאי על רבים –לא מקובל

גמרתי לכתוב ואני

מרגישה צורך

לישון ולא להתעורר