בן זוגי,בהיותו בן שבע אולי שמונה,
הובא באחת הלילות למקום מסתור חדש
לא ידע אם רק ללילה אחד-
או לכמהלילות,אך ידע שצריך לא לפחוד!
כך אמרו לו:" שהכל יהיה בסדר,והוא כבר ילד גדול.
הרי ראה"-כך אמרו"- שעד כה -לא נתפס ע"י הגרמנים.
לא זכר מי היו אותם אנשים,כי כבר החליפו את מסתיריו מספר פעמים.
גם מקומות המסתור הרי הוחלפו מדי מספר שבועות או ימים.
מאז למחרת ליל הבדולח -שעזב עם משפחתו את גבול גרמניה-
אחרי שאביו נאסר באותו לילה -ולמחרת שוחרר דרך נס -מאז 1938
שאז היה בן שנתיים ומשהו -כבר עברו הרי מספיק שנים, על מנת
שלא כל פרט ייזכר מגיל שמונה!
אך באותו לילה -כשהביאו אותו לבית מסוים,עמד זמן מה בחוץ,
ולתדהמתו -ראה עץ עבות - ובתוכו שכבות שכבות מנוסרות,לרוחבו,
של העץ, ובכל שכבה,שכב מקופל ילד עם שמיכה,
ורק ראשו מלמעלה צץ , ולפעמים נעליו ממטה- מבצבצות.
העלה את עיניו ,וראה עד הגובה שעיניו מגיעות - ילדים ילדים שכובים.
אחרי שנים רבות חזרנו למקום,עם נכדותינו,
בעלי זכר היטב את שם העיירה,
וזכר גם שהייתה קרוב למקום - כנסייה.
אךמה שהכי בלבל,הייתה העובדה שמצאנו שלש כנסיות!
חצי שעה ניסהלהחליט אם היה סימן כלשהו ,
שיזכיר לו ,מהחושך של אז -והגובה של ילד בגילו,
ופתאום נס.הוא זכר את "אופי" החלונות של הכנסיה!ואכן !
מיד משם מצא את הבית -שלידו הייתה שדרה ופארק קטן-עדיין!
כך סיפר.
אך לא היה עץ !במקום העץ היתה בניה חדשה בעיצומה
ראינו אתר עליו בונים- בתים בתים בשורה. דווקא הבית בו לבסוף שהה ללילה אחדעמד בודד כ"שכן" לאתר,נשאר במקום.
לא היה אף אחד בבית כשצלצלנו בדלת,וחזרנו אחרי שעה, ואחרי שלוש שעות שוב.רק אז חזרנו לאמסטרדם מאוכזבים!
בעצם -ללא ידיעה ממה.כי העץ לא היה.הילדים לא ידענו עליהם דבר.
הם כבר למחרת בבוקר -סיפר בעלי- לא היו שם -
ואנשים בבית-גם לא היו יודעים ממילא כלום...
עד היום לא ידע בעלי,למה הוא הוחבא באותו לילה בבית - ולא בעץ?!
אולי לא היה כבר מקום?!
הוא זכר זאת שנים שנים - וסיפר זאת גם לי, רק כשהיה בעצמו סב-
ולקח כאמור את שתי נכדותיו הבכורות למקומות מחבואינו
אחרי שהיינו בהולנד לפני זה כעשר פעמים,אפילו עם חלק מילדינו!
עד כה קשה לספר!!!
