מכתב מגרמניה

מכתב  אמיתי מאת כריסטיאן קראוס, במענה לסירובי להתכתב עמו, תרגום מאנגלית (נשלח בינואר 2000)

על אף הסירוב שלך. אני כותב פעם נוספת. חשבתי כי אני חייב להגיב על המכתב הקצר שלך. קצר אך מלא במשמעויות.

אני יכול להבין את השנאה שלך כלפי כל הגרמנים, אבל רק מעט.

כמובן, אין ספק שהיהודים סבלו משנאה ואלימות שנגרמנו על ידי הגרמנים בארצות רבות. כולנו יודעים שההתנהגות הזו הובילה לנקודת שנאה איומה בשואה, בתקופה שבה שלטה המפלגה הנציונל סוציאליסטית בגרמניה. אך הדור של הגרמנים שנולדו בדור שלאחר מלמחמת העולם – האם הם אחראים למעשים שנעשו בזמן אכזרי זה? האם זו אשמתו של הדור שלי?.

האם אני אחראי לפשעים שנעשו על ידי אבות אבותיי? אני לא סבור כך.

הפיתרון הוא כי אנו חייבים לבנות מערכת חברית בין כל בני האדם ובמיוחד בין יהודים לגרמנים.

לא נתנו לעצמנו לשכוח את כל המעשים שנעשו ליהודים על ידי הגרמנים, בייחוד בעידן הנאצי. אני הילדים והנכדים וכל הדורות הבאים חייבים לשים זאת בדעתנו. אני חושב שזו חובת הדור הצעיר והעם היהודי שדבר כזה לא יקרה לעולם, אבל לעולם. אך ישנה האפשרות ששני הדורות ימשיכו לשנוא. אם אתה בטוח שהטינה והשנאה כנגד כל הגרמנים, היא הפיתרון הנכון לעתיד של שלום?

האם יהיה זה טוב לעצור ולחשוב על השנאה האחד כלפי השני?

חוץ מזה, אני מאוד עצוב ומאוכזב ממכתבך. אתה עדיין מזהה גרמנים עם נאצים, על אף שהדבר התרחש לפני חמשים וחמש שנה.אך במהלך מחצית המאה, דברים רבים השתנו בחברה הגרמנית, אין אני יודע אם עדיין הבנת זאת.

כמובן ואין ספק שיש אי אלו גרמנים שיש להם את השנאה כנגד הזרים ודברים זרים. דבר שקשור לסגנון חינוכם הישן, אך מסגנון מכתבך עולה כי הדבר קיים גם בישראל.

בגרמניה, הרוב מאלו שנולדו לאחר מלחמת העולם סולבנים ובעלי "ראש פתוח" כלפי זרים. אני למשל, מאז היותי ילד התחברתי עם חברים שבאו מרוסיה , פולין ותורכיה. ילדה פולניה בת שבע חייתה בביתנו כשהייתי בן שש, אביה היה אלכוהוליסט ואמה ואחותה לא הורשו לקבל אשרה על מנת להיכנס לתחומי גרמניה, אז הוריי גידלו אותה ודאגו לה עד שהתאחדה עם משפחתה.

אך גם בזמן של מלחמת העולם השנייה, אל כל הגרמנים היו נאצים כמו שאתה חושב, לא כולם צייתו לפקודות המשטר הנאצי, כמה מהם גילו התנגדות, אחד מהם היה סבי. לא הייתה זו התנגדות רבה עבור איכר פשוט, בכפר קטן בן 100 תושבים חי סבי. הוא לא הצביע עבור אף אחד. המפלגה הנאצית כפתה על אזרחים להיות חברים  ולתמוך בה. כמה אנשים התנגדו לחברות וסבלו מרדיפות ומפחד. לסבי הייתה בת שנולדה בשנת 1939, בת שסבלה מפיגור שכלי מהיום שנולדה. היא הייתה ברשימות של הנאצים מיועדת ל"המתת חסד" (אותאנסיה) של כל הילדים המוגבלים בגרמניה. סבי ומשפחתו נלחמו נגד שילוחה למחנה הריכוז בפלוסנבורג.סבי התנגד, נעצר וסבל מכות והשפלות על ידי הנאצים, אך אחייניתי זכתה לחיות. במשפחתי אנו מדברים רבות על גורל היהודים. אני הולך לעבוד באתרי זיכרון בישראל באביב של שנה הבאה, דבר שמאורגן על ידי ארגון "כפרה" שאני חבר בו.

אני מקווה שהמכתב מסייע לך להכיר אותי וכמו שלך יש שם, לב וזיכרון גם לי יש שם וזיכרון.

מקווה מאוד לשמוע ממך שוב. אולי יהיה זה צעד קטן קדימה לחברות ויחסים של שלום בין גרמנים ויהודים.

שלך - כריסטיאן