היום בו נגמרו האגדות

כשהילדה הייתה בת שנה ושנתיים

וכן שלש "ומשהו" -

שרו לה שירי ערש לפני השינה,

ושירי פעוטות

ששרים לכל ילד קטנטן וילדה.

גם אמרו תפילה על הברכיים,

וחיבוקים ונשיקות

לפני סגירת העיניים

ומלכים ומלכות ,שגרו בארמונות-

והיו מספרים על ימי הולדת

על עוגות וממתקים(כי  אוכל לא היה)

שהיו מאוד מאוד טעימים.

הסיפורים והאגדות היו יפים,

וסופיה ם - היו תמיד שמחים.

הילדה הקטנה אהבה גם את השירים-

שהיו כמובן תמיד עליזים!

בבוקר שרו על ציוץ ציפורים

על פרחים,ופרפרים יפהפיים-

צבעוניים.

ובלילה על הכבשה הלבנה

שרה הפעוטה,

איתה שיחקה הילדה ביום

בפרוזדור ליד חדרה

בסלסלה-כבר נמנמה...

הילדה למדה שיר

על ציפור אדומת כנף

שישבה על ענף

ותקתקה על החלון,

וביקשה את הילדה,

להיכנס לחדרה על מנת שם לישון!

הילדה ענתה לציפור

שציפורים ישנות על עצים

וילדים במיטה

כי כך אמא תמיד אמרה.

הציפור העירה את הילדה

בציוץ,בשירה ובזמרה

בשל השמש,שכבר  זרחה.

היו אגדות,סיפורים ושירים

שילדים מאוד אוהבים

והילדה לא ידעה אז-

לפני היותה בת ארבע-

שיש שיר, סיפור או אגדה

"רעה רעה"

שמספרים לילדים

ובעצם אלה אינן

 "אגדות" אלא "אמיתות".

אחת  מהן הפכה בלבול

בין האמת לאגדה

לבהלה גדולה

לילדה הקטנה

שבבת אחת התבגרה.

אחרי זה התרבו הסיפורים

שהיו נוראים ואיומים

אך כבר לא חזרו שירים

ההורים המאמצים -מסכנים-

ברחו דרך בלגיה,צרפת לאלפים

בדרכם למבטחים השוויצריים(כך חשבו).

בדרך,עם טלאי צהוב-ואחר כך בלי-

רטובים,ורועדים,אמא בהריון,

רעבים, לבשו חזרה המעיל.(מבולבלים)

גילו שהטלאי   שהיה – השאיר

את מקומו דהוי,מבליט  את יהדותם!

כך שהמעיל  מהר חזר לחסותם!

דפקו בפחד רב  בבית קטן בפרבר

כדי לבקש ללכת לשירותים,

אפילו לחם לא העיזו לחשוב לבקש,

בהיותם פליטים-

גדולה הייתה הסכנה!

והנה פותח הדלת  גמד!!!

אמא  כמעט התעלפה-

ונפלה-מחולשה  ובהלה,

והנה מכל הצדדים מופיעים-

עוד ארבעה ננסים!

היו שם משפחה

שמשמיים נשלחה אולי

אבא, אמא, נער ושתי נערות

מקסימים,מלאכים.

נתנו להם  אוכל ושתייה,

מנוחה,ונחמה,

מילים טובות ומזור...

שלושה ימים, סיפור

עד שאת בריחתם

המשיכו להרים...

כששמעתי אני –בת שש כבר אז

את  סיפור המעשה,

נשברו לעולם המחיצות-

בין האגדות-לבין החיים

המציאותיים.