יצירות אחרונות
כְּמוֹ הַגֶשֶׁם (0 תגובות)
אביה /שירים -06/05/2024 20:17
קשה לנו עם נעלם אולי תהיה בנאדם (1 תגובות)
משה חזן /הודעות -06/05/2024 11:45
זכרון ליצחק טייס ושכן (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -06/05/2024 10:27
שִׁיק שָׁק🌹🌹🌹 (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -06/05/2024 03:28
מבט אל ילדותי בצל הורים ניצולי שואה (7 תגובות)
מרים מעטו /שירים -05/05/2024 22:16
מעשר זיכרון (12 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -05/05/2024 18:14
סיפורים
נכתב בתוך סערהאני יושב מול המחשב ואיני יכול להסיר מעצמי את המועקה. איני יכול להסיר את התחושה שלא אוכל לעבור את 24 השעות הקרובות. כך קורה כל שנה. אני יודע שהיממה הבאה תקצר לי את החיים בכמה שנים. כך מתקצרים חיי כל שנה.
ברקע הרדיו מספר על רועי קליין ז"ל שקפץ על הרימון כדי להציל את חבריו ואני דומע ואיני יכול להפסיק. די, אני אומר לעצמי, די, ערפל הדמעות מקשה על הכתיבה. אני נאנח ונשען לאחור. עוצם את עיניי. הנה הם עוברים על פניי. נועם, אליעזר ומאיר חניכיי. אלדד ודוד תלמידיי. אורן, איציק, מרדכי ודוד חבריי ואחרים. כולם עוברים. כל אחד בחיוכו כמו שזכרתי. הם רבים כל כך. כיצד אפשר להמשיך כך? אני מילא. אך הוריהם, אחיהם, כמה זועקת שתיקתם. חלקם כבר לא בין החיים. הם נמצאים בין הבנים האהובים. הגעגוע נשא אותם אל בין זרועותיהם החסונות. ומי שנותר, הגעגוע הותירו חושק רק במבט, בחיבוק, וכואב. כך כל שנה. השנה הצטרפו לי עוד שניים. דמותו של בני עוברת על פניי. בקיץ הקרוב הוא יתגייס. כבר עכשיו הוא מגלה גבורה. מבקש להעלות פרופיל כדי להתאים. אני מבקש לצעוק לו: לא!!! ואיני יכול. תוך כדי כתיבה, אני פורץ בבכי ואיני יכול להפסיק, איני יכול להפסיק. אוףףףף איזה רגשן אני, מיילל לעצמי. עוד שנה שתקצר את חיי. אני בטוח בכך. אין ספק בליבי.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |