נִצָּן תִּקְוָה

אוֹתוֹ הַסָּב

חָרַץ אֲדָמָה, שִׁקֵּעַ בְּתוֹכָהּ

שְׁתִיל שׂוֹרֵקָה.

בְּיָדַיִם גְּרוּמוֹת, חָרוּצוֹת יָמִים,

חִבֵּק אָדָם אֲדָמָה

וְהָלַךְ.

מִתְבּוֹנְנִים דּוֹרוֹתַיִם אָבִי וַאֲנִי

בִּזְמוֹרוֹת יְבֵשׁוֹת,

אוֹחְזוֹת בִּקְנוֹקָנוֹת,

נוֹטִים לְהִתְפַּצֵּחַ מִקּוֹל עָלֶה נִדַּף

שֶׁאֵינוֹ.

מֵרֹב יְשִׁימוֹן,

חִדָּלוֹן וּרְגַעִים שֶׁל יֵאוּשׁ,

מִנִּבַּט לוֹ נִצָּן

בְּקָצֵהוּ שֶׁל שָׂרִיג,

בְּכוֹר דִּמְעוֹת שִׁלְהֵי חֹרֶף.