אנליזה (מתנצלת על האורך)

אנליזה

א.

 נוכחותך בחיי היתה

סך שתיקות,

תרומתך - מקף מזדמן,

שרמז להקשר מתבקש

על שלא נאמר.

כשחדלתי להטיח מילים

רגעו אדי קיטור שוצף.

נותרת חנוק בעניבה

כרוכה על חולצה כחולה,

ומבעד לחלון השמים היו

אפורים בדלות עשירה בכאב.

ב.

העניבה שלך

חנקה אותי

ברשמיות תצוגה

מראה מסודר

כמו החדר הצנוע

נקי מחיים:

שני ציורים,

שני עציצים,

שתי כורסאות,

ספה אחת.

אחת מדברת

השני מתחזה מאזין.

ג.

יכול להיות ששפה זרה

זרעה בנו פילוג

הזכירה ארץ

צפינו בה מרחוק,

אתה אליה לא באת

אני חיה ברחמה

כבימים של מחזור דיממתי

ואתה צפית

מרחוק

לא מתלכלך.

ד.

ממעמקי השטיח עלתה

דממה טבעתי בה

או אולי זו אני

שהצפתי החדר בשתיקות.

היינו שנינו אילמים כדגים

באקווריום, הזכוכית -

חיץ מעולם מתבונן

ובבואתנו נשקפת

לא מסגירה סודות.

ה.

במתחם שלנו

אמא שלי כוכב ראשי.

שטחנו אותה על זכוכית נושא

בחנו תחת מיקרוסקופ

דקויות מילים וקמטים

שחרצה בי.

אמא לנצח מפסידה,

זו דרכן של אמהות

להיות אשמות

לכך הן הולידו.

לא ניצחה בשום זיכרון

הכעסים הכריעו

הצורך להיפרד

לא יכול היה להילמד -

נותרתי בורה.

ו.

צריך היה להורות לי

כיצד לשנן ניפרדות,

לכתוב מאה פעמים

'אני אדם נפרד'

כך הייתי לומדת

שפת דילוגים

מעל תהום גלים תלותיים.

מתחזקת, אתה יודע,

מתחזקת כמו אלו המתפללים

שלוש פעמים ביום

וחולמים להתחזק בתורה -

זו הוראה נכונה.

ז.

אני רציתי אותך

מדווש את אופניי

שומר לי איזון,

מרכך נפילותיי

בכרי נוצות ושמיכות עוטפות

מנדב לי זרועות ללא גוף

כאלו מחזיקות

ואינן נוגעות

וכך היה צומח לאיטו

בין כורסא א' ל ב'

או על פער מודגש בעליל

בין כורסא לספה -

גשר.

ח.

לאדם המתמיד לשבת

בתנוחה סדרתית על כורסא

ועל פניו מסכת מקשיב

גרביים סדורות מציצות

נעליים תמיד מצוחצחות

הכל מעונב מכופתר

הדמות נעשית שטוחה משהו

כמו בצילום -

ובעומק נכסף טבעתי.

ט.

שני העציצים בחדר

תאמו את שבינינו -

התבוננות מרחוק

וחוסר יכולת

לגעת

בצד השני של העור.

י.

כשאסיים את חיי

אדע שכל נסיונותי

להצמיח פרחי גן עדן

כשלו

וסביבי צמחו רק קוצים.

(26/04/07)