אדמה

אני נהנית להלך על המרצפות החמות בסוף יום קיץ מהביל

לחוש את האדמה נושמת ופולטת את כעס השמש

מפזרת אותו חזרה אל האטמוספירה.

יחפה טופפת על המרצפות החמות,

המפוייחות מכעס המכוניות

הרבה כעס אוגרת אליה האדמה, המדרכה

הרבה חכמה של שתיקה וספיגה.

אך בלילה עם שוך המילים, הקרניים ורעש המכוניות

נוקמת האדמה את נקמתה הקטנה

נושמת מהיותה מדרך

ופורקת מעליה את החום והפיח

אל תוך האטמוספירה ממנה אנו נושמים

ממנה אנו חיים

ביחד, האדמה ואני מחליפות חוויות על כעס וספיגה