צייד

צייד

כשראשי טמון בכר

רואה אותך

תמונת שחור לבן,

נושף עשן כחלחל.

רגליך ארוכות

מושטות אלי

הזמנה

לזחול עליך כמו ירוקי הקיסוס

בבית הבראה ישן על הכרמל

עוטף את הגזע שלך עד צמרת.

עיניך מצומצמות

בהמתנה של אלה שכבר לא רבים עם הזמן,

שומעות את רקותיי הולמות בליבי

וכמו צייד, 

אתה מריח את הגחל הלוחש בי

אל החץ

שבקצות אצבעותיך הצרובות.

© כל הזכויות שמורות לעירית  ענבר