בלדה על חייל האוויר במלחמת יום הכיפורים.

פורסם מזמן, לאחרונה הפקתי סירטון.  http://youtu.be/cfwRj17B5O4

ריצה, תאוצה, כמעט G  כפול,

למעלה קפיצה ופרידה ממסלול

בתוך הכנף נבלעו גלגלים –

גלישה ארוכה אל שמיים כחולים,

היפוך וצלילה לענן הסגריר –

אנחנו טייסת בחיל האוויר.

זנב בזנב וכתף אל כתף,

כומתה עם כנף, שתי כנפיים בלב.

הן חייל האוויר זה מיטב הקצונה,

משמר השמים, מגן המדינה,

תרכין את הראש מול שמות שתפגוש

על פני מציבות שנת שבעים ושלוש.

אני אותו יום לא אשכח לעולם:

ריתוק לבסיס ובמתח כולם,

סביב פיצוצים פתע מהדהדים:

"טייסת, תמריאו, כי בא יום הדין!"

ניתנה הפקודה, עוד מעט נגמרות

בדיקות טרום טיסה, הכנות אחרונות,

טילי אוויר-קרקע לבטן צמודים

יוצאת הטייסת לתקוף יעדים.

היה לי חבר שאותנו הוביל

בכל משימה, באימון, בתרגיל.

אני לא פגשתי לפני או מאז

אדם שכמותו או כמוהו טייס.

הוא לנו אמר: "אין דבר, אלופים!

תרדו אחרי עד שלושה אלפים."

היעד תחתינו, סביב ערוכים

מכ''מים, נ''מים, ומיגים דפוקים...

אך בלי להסס חברי ממרום

צנח ישירות אל תוך הגיהנום,

משך אש נ''מים זרע מבוכה,

ולנו איפשר להתקיף בבטחה

טורפים מטרות אנו כמו אריות,

איפה המוביל? הוא נמלט מפגיעות!

שחרר את הטיל הוא ותיכף המריא

ישר מתקיפה אל דו-קרב אווירי

פתאום מיג מיצרי התיישב בזנב

ולחברי הוא חתך קצה כנף,

האור של שקיעה השתולל במרום,

גופו של הפנטום צבע באדום.

החבר'ה המשיכו חיסול מטרות

אין זמן באוויר לעצור ולבכות.

בלילה ראיתי אני במקרה:

בכו השמיים בגשם תשרי

אנחנו המשכנו בלילה, ביום

לנחות, להמריא, להפציץ וללחום,

חשכו השמים ושבו זורחים,

עייף האוויר להחזיק משטחים.

עמנו נחל ניצחון מיוחל

הודות לטייס שבאש נאכל,

הודות לשריון, צנחנים ורגלים –

יהיה זה השיר זיכרון לנופלים.