חזרה ליצירות
סיפורים

הזר

עדן | (03/05/2007 20:52) | 86 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
לאחר יום עמוס לעייפה בפגישות מתישות וארוכות התישבה דפנה מול שולחן השרטוט הגדול במשרדה, אשר שכן במרכז העצבים התל אביבי,
מייחלת לכמה רגעים של שקט.
ממרומי משרדה צפתה בתנועה הרוחשת למטה, במכוניות הנראות כנמלים קטנות וחרוצות, ממהרות להגיע ליעדן.
צליל טלפון מהחדר הסמוך העיר אותה מהרהוריה, מזכיר לה לחזור לעבודה ולתוכניות האדריכליות אשר מונחות לפניה.
לפתע צלצל המכשיר הנייד שלצידה.
מה שלומך, שמעה את קולו העמוק מן העבר השני.
בשמעה את קולו החלה לחוש את ההתרגשות מטפסת במעלה ביטנה.
תגיעי לבית המלון בהרצליה בעוד שעה בדיוק וחכי לי שם, אמר וניתק מיד לא מחכה לתשובתה.
עוד בבוקרו של אותו היום, התלבשה בלבוש הסקסי שידעה שאהב וציפתה לשיחת הטלפון שלו.
נוסעת ברכב המפואר, מוסיקה קלאסית ברקע, נותנת לגופה לשקוע במושב הנוח. הרוח מהחלון הפתוח מפזרת  את שערה והמועקות של היום עפות החוצה.
הרכב החליק ברחוב הצר שהוביל אל מלון הדירות הנידח, שלמעט אלו שהגיעו אליו לא זרמה בו תנועה מיוחדת.
נכנסה ללובי הצפוף והדחוס. עשן סיגריות מילא את המקום ובעל הבית המיוזע הביט בה במבט חודר.
תחושת קבס עלתה ממנה אך התעלמה והתרכזה במפגש המצופה.
הטלפון צלצל שוב.
קחי מפתח והכנסי לחדר, אני אאחר בכמה דקות.
לקחה מפתח, חדר מס 12 וצעדה במסדרון המוביל אליו.
חדר קטן המכיל מיטה במרכזו, לא מהודר אך נקי וניכר כי זוגות רבים בילו בו את שעותיהם הגנובות.
לאחר דקות ארוכות בהן ציפתה לו שמעה את הדלת נפתחת והוא נכנס ברוב הדרו, מבושם ולבוש למשעי, כהרגלו.
ניגש אליה ונישק אותה בתשוקה ובתאווה ללא מילים מיותרות.
הוריד אותה על ברכיה והתישב לצידה, ליטף את ראשה ברוך עד שחש שכל אבריה רפויים והיא שלו לחלוטין.
הכנתי לך הפתעה להיום, אמר בשקט.
הרימה מבט אך לא שאלה שאלות מיותרות, ידעה שאוהב להפתיע ולא ידעה למה לצפות.
מעכשו תעשי כל מה שאומר לך, אמר והיא מתוך אהבתה אליו שתקה והנהנה בראשה.
שם לעיניה כיסוי וחושך שרר. לא ראתה דבר.
לפתע שמעה את דלת החדר נפתחת וקול של גבר נוסף שנכנס.
הם החליפו בניהם מספר מילים והוא שוב ליטף אותה ואמר, היי רגועה הכל בסדר אני כאן.
היא לא הבינה אך סמכה עליו, מעולם לא אכזב אותה קודם לכן, בשנה שהכירו.
ואז, לפני שהבינה מה קורה ואיך החלו שני הגברים לגעת בה, בגופה.
היא רצתה לצעוק, לעצור אבל שתקה.
הפשיטו אותה וביצעו בה את זממם.
דמעותיה נספגו בכיסוי העיניים שלראשה.
התנתקה ולא הרגישה דבר.
לא שמעה לא ראתה לא חשה דבר.
לאחר זמן לא מוגדר שרר שמעה את הדלת נפתחת ונסגרת ושקט שרר בחדר.
נשארה ללא תזוזה כלא מאמינה.
דקות ארוכות שכבה שם ממאנת להאמין.
 
בערב, לאחר שהגיעה לביתה, עומדת מתחת לזרם ומקרצפת את גופה, מנסה להוריד את השרידים והזכרון המר.
הדמעות מתערבבות במי המקלחת הרותחים, מליחות בשפתיה.
 
בבוקר כתב לה.
כשהגלים מתגברים החזקים מתגלים.
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות