יום-אחד

יום אחד החתול שלי התחיל לדבר, לא משהו מובן סתם למלמל, כל מי שסיפרתי לו את זה חשב שהשתגעתי אף אחד לא חשב  שאולי החתול השתגע, שלחו אותי לפסיכולוג, בחדר ההמתנה הוא ביקש שאכתוב קצת על עצמי שאלתי בשביל מה, והוא אמר שזה יעזור לו להכיר אותי טוב יותר טוב, לכו תבינו פסיכולוגים. אז כתבתי קצת על עצמי, קצת על היד  קצת על הרגל ואפילו על הבטן כתבתי נ..נח..נחמן מאומן ליתר ביטחון,  הפסיכולוג חשב שאני צוחק עליו והתעצבן הוא כתב לי חוות-דעת שלילית, אמרתי לו שאם היה לי קצת סחוג הייתי שם לו בעין כהוקרה, אז הוא העיף אותי מהמשרד אמרתי לו שאם ככה אני הולך ושלא ינסה לעצור אותי, הוא לא ניסה,
כשהגעתי הביתה החתול חיכה לי לפני הכניסה ואמר לי "ממננייחק צצ`ק!!" חתיכת חרא אמרתי לו בגללך הכול ואתה אפילו לא יכול להגיד משהו ברור?
"יכול!" אמר לי החתול,
"נראה אותך" אמרתי לו
"ממננייחק צצ`ק!" אמר החתול. 
"יופי אידיוט מצחיק מאוד" אמרתי, "מה זה עוזר לי שאתה יודע לדבר אם אתה לא אומר כלום?" 
"מה אתה רוצה שאגיד שאל החתול",
"אני לא יודע…. כל דבר", אמרתי   
"מצטער אמר החתול רק את זה אני יכול להגיד,"
הדלת של הדירה שלי הייתה פתוחה, אבל לא הייתי בבית בטח רק יצאתי לכמה דקות.. חשבתי לעצמי, אבל לא הייתי בטוח בזה אתם יודעים.. עם המצב שיש היום לך תדע אולי קרה לי משהו חס וחלילה,
פתאום  שמעתי דפיקות בדלת
"מי זה?" שאלתי
"אני!" ענה לי מישהו
"אה.. כנס" אמרתי. המישהו נעמד מולי
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו
"תרומה!"
"למי" שאלתי
"לי!" ענה בהחלטיות
"ואיך אני יכול לדעת שלא תחלק את זה לכל-מיני אנשים אחרים" שאלתי בחשש
"סמוך עלי גבר" אמר האיש. נתתי לו קצת עלים של פטרוזיליה מהמקרר
האיש הכניס את העלים לשקית ניילון ונתן לי אותה,
"תודה" אמרתי לו
"בבקשה" אמר האיש "אתה צריך עוד משהו?"
"לא. אתה איש טוב " אמרתי והלכתי משם עם הפטרוזיליה, הלכתי עד שהגעתי אל תחנת משטרה,
"אני רוצה להגיש תלונה!" אמרתי לשוטר בדלפק

י

"על מה?" שאל השוטר
"אה..  לא על משהו ספציפי, אתה יודע.. כללית על המצב" אמרתי לו "O.K " אמר השוטר "חכה פה בחדר בצד תכף ייגשו אליך" חיכיתי קצת ותכף ניגש אלי איש עם משקפיים שחורים ושפם (שחור גם)
"בוא נגמור עם זה מהר!" צעק, "אתה ירית בחנוכה?!"
"מה נטפלתם דווקא אלי?" אמרתי לחוקר
"לא דווקא אליך" ענה החוקר בזלזול,"אפשר בקלות להביא מישהו אחר במקומך תאמין לי, אל תחשוב שאתה כזה חשוב בשניה אני מחליף אותך, אז עדיף לך לשתוק"
"טוב סליחה.. סליחה מה אתה מתעצבן" אמרתי
"אז ירית או לא?" שאל השוטר שוב
"למה אתה שואל" הקשיתי
"סתם מתעניין" אמר השוטר בתמימות מעושה, הלכתי משם מה הוא חושב שאני טמבל  אני ת`תכסיסים האלה מכיר ממזמן.

התקשרתי לבית לראות אם אני כבר נמצא אבל שוב לא הייתי התחלתי לדאוג לי והשארתי לי הודעה שאני אחזור אלי כשאגיע הביתה, המשכתי לתל אביב לתחנה מרכזית, אכלתי פיתה עם חתיכות כבשים שהיו על עמוד ברזל ואז בא אלי מישהו שאמר לי שחסר לו 4 שקל להגיע לבאר שבע
"מה יש לך בבאר שבע?" שאלתי בפליאה
"כלום" ענה האיש "אני רק מיידע אותך"
"סבבה אחי" אמרתי "ואני כואב לי הגב"
"מה מעניין אותי הגב שלך?!" אמר המישהו וירק על הרצפה, ירקתי גם.
סיימתי לאכול ושתיתי קולה, שתיתי ושתיתי עד שנתפס לי התחת,לקחו אותי לבית חולים
"מה קרה?" שאלה האחות
"מה קרה למי?"
"לך!" התעצבנה האחות
"אה.. אני נתפס לי התחת" אמרתי, נתנה אקמול
"זה תשים בשמפו פעמיים ביום!" אמרה
"לא רוצה!" אמרתי
"אל תעשה טובות" אמרה האחות והלכה.
"שתלך קיבינימט!" אמר איזה אחד שישב לידי
"מי?" שאלתי
"האחות" אמר
"למה?" שאלתי שוב
"אנ`ערף.." אמר האיש" ככה אומרים בדרך-כלל אנשים שיושבים ליד"
"קוראים לי יעקוב" אמר האיש אחרי כמה שניות והושיט לי את ידו
"מי?" שאלתי
"מה מי?" התפלא יעקוב
"מי קורא לך יעקוב" התעקשתי
"כולם." ענה יעקוב בפליאה
"גם הראש ממשלה?" המשכתי לשאול
"הראש ממשלה לא מכיר אותי"
"אז הוא לא קורא לך יעקוב?" שאלתי שוב
"לא" ענה יעקוב מבולבל
"אז שיקרת?!" תקפתי
"מצטער" אמר יעקוב במבוכה
"בטח.." אמרתי, " עכשיו אתה מצטער, עכשיו מאוחר מידי מותק!" ואז בדיוק עברו שם שתי נמיות עם מדים של שוטר
"בואו תעצרו אותו" צעקתי להם
"למה?"
"מה למה" התעצבנתי "אתם שוטרים לא?" הן עצרו אותו ואני סיפרתי להן מה קרה
"זה נכון?" שאלו אותו
"כן..כן" ענה יעקוב בבכי
"בוא בוא יא`זבל " אמרו השוטרים "שקרן מסריח."  השוטרים לקחו אותו, ואני חשבתי איך המדינה שלנו מידרדרת
יצאתי מהבית-חולים, לפאב לשתות משהו
"מה תרצה לשתות?" שאל הברמן
"נזלת!" אמרתי
"כבר מגיע" אמר הברמן והסתובב, איך שהמוזג מביא לי את הכוס מתיישבת לידי מישהי יפנית
"שלום" אמרתי לה
"הכל טוב אח שלי?" אמרה לי ביפנית, לא עניתי לה מאיפה אני יודע יפנית
"למה אתה לא עונה?" שאלה שוב ביפנית
"כי אני לא מבין ת`שפה שלך.. מטומטמת!" עניתי
"חבל!" אמרה
"חבל על מי שמת!" אמרתי אני.
הלכתי לרקוד כי ראיתי הרבה אנשים רוקדים במרכז, רק מקרוב הבנתי שהם לא רוקדים ורק מרימים את הרגליים למה היה תנין על הרצפה שניסה לאכול אותם,     קפצתי גם מה אני דפוק?! שיאכל דווקא אותי?!
פתאום צלצל הטלפון ציבורי, עניתי כי גם אני חלק מהציבור
"משרד הביטחון?" אמרו מהצד השני
"מדבר!" עניתי
"זה ש` " אמר ש` "רציתי למסור לך מידע מודיעיני שעכשיו קיבלתי מעזה, יש שמה ערבים ש.. רוצים להרוג אותנו!"
"מי אותנו?"
"אותנו, את כולם!" ענה ש` בהחלטיות
"גם אותי?" נלחצתי
"כן" ענה ש`
"מתי?" שאלתי בפאניקה
"לא יודעים עדיין" אמר
"טוב.. תחזור עכשיו לעזה ותגיד להם שלא יעשו את זה בשום אופן!"
"למי להגיד?" שאל ש`
"לערבים טיפש!" צעקתי וניתקתי לו.
נהייתי עייף הלכתי לישון עד שבעל המועדון בעט בי ואמר לי שאי אפשר לישון על הרצפה של הטלפון
"מה אי אפשר?!" צעקתי בכעס "עובדה שהצלחתי אז סימן שאפשר!"
"יאללה עוף מכאן לפני שאני קורא לבת של האחיינית שלי שתעשה עליך פיפי"
קמתי, אבל לאט שלא יחשוב שאני פוחד מהאחיינית שלו..
"ושלא תחזור לכאן!" צעק אחרי
"מתי?" שאלתי
"בכלל!" ענה
נעלבתי, מה אני נאצים שהוא מדבר אלי ככה, קיללתי בלב שלא יחשוב שאני פראייר.

בחוץ שמתי לב שכבר חושך, התפלאתי איך אפשר לראות שחושך למרות שלא רואים כלום (כי חושך) התחלתי ללכת לא ידעתי לאן אז הלכתי לכיוון ההפוך, על כל מקרה.
על עמוד חשמל ראיתי תנשמת שזה כמו ינשוף רק אחר, לא רציתי לשאול אותה איך מגיעים כי היא בטח לא יודעת לדבר(היא תנשמת)
אבל בכל מקרה עשיתי פרצוף של אחד שתעה בדרך שאם בכל זאת היא יכולה לעזור לי, אבל היא לא יכלה היא תנשמת(כמו ינשוף אבל לא)
התחלתי לשרוק שזה סימן שאני לא פוחד, תמיד אני עושה את זה שאני פוחד, ואז ראיתי מישהו מרחוק, חרדי, רצתי אליו
"אני לא מוצא את עצמי" אמרתי לו מתנשף
"אחח.. אתם החילונים כולכם אותו דבר, לא מוצא את עצמו.. אתה חושב שעל רגל אחת אני אלמד אותך את כל התורה, תבוא תעשה שבת ולאט לאט תמצא את עצמך בני היקר"
"למה אתה אומר חילונים? אני דתי! אבל.. לא עכשיו"
"אז מתי?" שאל הרב
"יום אחר" עניתי בהחלטיות
"דינך מיתה!!" קבע הרב והלך
"מיטה כותבים עם ט` יאהבל!" צעקתי אחריו
התחלתי להרגיש כאילו אני מסתובב סביב הזנב של עצמי, אבל אני אין לי זנב אז יצא שהסתובבתי סתם כמו טמבל.
"רוצה להניח תפילין?"  שאל אותי לפתע חרדי אחר
"להניח איפה?"
"על הראש" ענה בהחלטיות
"של מי? שלי??"
"כן" ענה האיש
"למה?"
"ככה החליטו" אמר האיש
"תגיד.." אמרתי, "אתה יודע איך אני מגיע מכאן לבית שלי?"
"תניח תפילין ואני אגיד לך"
הנחתי ת`תפילין הזה שזה בסה"כ הבחוץ של השווארמה,
"אז איך אני מגיע הביתה?" שאלתי
"אין לי מושג" ענה, "אני לא מקומי"
רציתי לקלל בלב שוב אבל לא קיללתי כי הרגשתי שאני מתחיל לחזור על עצמי, במקום זה בעטתי בקצה של המדרכה מה שבמבט לאחור נראה טיפשי כי קצת שברתי ת`רגל. התחלתי לצלוע לפי כוכב הצפון שמאוד עוזר במצבים כאלה, הוא זהר בדיוק מעל הראש שלי, מה שאומר שכיוון הצפון הוא בדיוק בקו ישר למעלה מהראש שלי, אז התחלתי ללכת ימינה, (אינטואיציה-נשית)
הלכתי והלכתי עד שהגעתי לספארי, ואני מה יש לי בספארי, יצא אלי השומר