אלכימאים בכוח

אלכימאים בכוח

                                               מהו מותר הסופר מהאדם?

הופך את עופרת הרעל המפעפע בעורקים

לזהב מבריק, מקולס.

תחת ידו השנונה-המתייסרת

נהיה היקום כולו

למופע מריונטות מונעות בגחמה.

המתים קמים לתחייה

בגלגול שדמותו הבל-פה והבל-ספל.

אנחנו אמני הגוזמה,

שחרזדה נצחית הטווה אלף לילות

בחוט יחיד.

אליטה הפורחת תחת דיכוי,

כותבת גם בעומק קרביו של הלוויתן.

צופים מהשוליים בתפוח הגדול, המרקיב,

נוטלים שרידים ותחת עין המיקרוסקופ

מעמתים אדם ונפשו.

כל תמונה עייפה

אנו משייפים ומורחים בלכה פינות מפוהקות,

תולדותינו מונוליט לוחש סודות.

כתמי דיו שנכתבו בנוצה של ציפור נכחדת

הם לנו כצאצאים,

גלוסקמה שקופה כראי לכל המתבונן בה.

והיו מילותינו לאות ומופת.

* כל הזכויות שמורות לאלון אשתר