מנהרת הזמן ה', או טוני ודאג פוגשים את יא קורץ

ובכן, הנה נפלו שני הגיבורים ועמם רן אל תוך כיתה ריקה שבה עמדה דמות שקראה בספר עבה. הם נפלו על שולחן סטנדרטי והוא נבקע לשניים כמו ים סוף. אלא שים סוף היה נוזלי וכאן היה מדובר בעץ בוקיצה מזן משובח שנקנה על ידי המוסד הלימודי בנגריה של חצקל עליו השלום.

"בהאאאא!" תלמיד חצוף ומחוצף!" שמעו לפתע קול מעליהם. היה זה משה בואנו והשנה שנת 1988. והוא התכופף אל  רן וצעק:

"מה תה' עושה כאן? חיפשנו אותך במערה! חיפשנו אותך בעמק המערות ובעמק השידים ובעמק הסוסים ובעמק בית שאן!"

רן התחיל לגמגם וטוני התערב:

"תפסנו אותו מנסה לשרוף את הספריה של גברת מתילדה בגבעת זלמן. הוא תקף אותנו ומצאנו אצלו נפץ!"

"ומתי זה היה?" תבע בואנו לדעת

"הממממ... זה קצת קשה לומר," אמר דאג. "יותר נכון, זה פשוט עוד לא נעשה..."

"עוד לא נעשה... מה.. אתם מביאים לי כאן מישהו ומאשימים אותו על סמך משהו שלא עשה? מה אתם פה, בית שמאי? מענישים על הרהורי חטא?"

בואנו סטר לרן מורי הבריון ואמר לו:

"יאללה... פזבנג! עוף למקום שלך כמעוף הציפור ! תעמוד בפינה עד שאקרא להורים שלך ולאבא שלך ולאמא שלך!"

אחרי כן הביט טוב בטוני ודאג. נזכר בקטע שהיה לו איתם במנהרת הזמן א' וב' (ראה ערך) ושאל:

"אתם לא מוכרים לי מאיזשהוא מקום?...."

"סיימנו ביחד בית ספר עממי..." אמר דאג. ובדיוק אז לחץ מישהו על הכפתור במנהרה והם נעלמו בעשן...

"בהאאא אדיו סנטו!" תפס בואנו את מצחו ונזכר "הלא אלו טוני ודאג! היי.. קחו אותי אתכם... אני אשלם לכם..."

והנה שוב עופפו שני הגיבורים כשיד נעלמה מכוונת אותם הרחק הרחק מעבר לירושלים והריה. בתוך מנהרה כגון הבדולח ומעופפלית הזכוכית של צ'רלי והשוקולדה...

טראח! הם נחתו בגינה עם פרחי אל תיגע בי ונגעו גם נגעו. ורמסו והתגלגלו. ובדיוק אשה צעירה ומצודדת, השקתה את הפרחים וכשראתה אותם צווחה לרגע כמו מן ציוץ דק. אבל אחר כך כשקמו ושפשפו את המקומות הכואבים, היא הביטה בהם בתשומת לב ונשמה בכבדות:

"טוני ודאג! זה אתם! לא יאומן! אני מעריצה שלכם! יש לי את כל הפוסטרים והקלטות של מנהרת הזמן. כמה שמרתי עליהן שלא יקליטו עליהן את "היפים והאמיצים"! ויש לי גם חדר שכולו מוקדש למנהרת הזמן. הבן שלי הקטן כבר מזמזם את המנגינה..."

"ומי את? את מוכרת מהיכנשהוא..." שאל דאג

"קוראים לי תמנע. או בקיצור יא קורץ" קרצה לשניים והצביעה על הבית שבו גרה, בית אדום רעפים

היא הכניסה אותם לבית והראתה להם את החדר בו היו שתי מיטות ומיליון ואחד פוסטרים של מנהרת הזמן:

"אפשר לומר שחיכית לנו!" אמר טוני והביט בה, היא הביטה בו בחזרה וקרצה.

הם צפו בקלטות והתכבדו בסלט בריאות גדול. אחר כך הגישה להם קוסקוס ומחשי וגם גואבוס חמינדוס מן החמין של שבת:

"עד איזה פרק שידרו את המנהרה?" שאל טוני כשהוא מצקצק בפיו מרוב תענוג על המעדנים. (שהרי לא אכל מאז שנת 88') "לא היה לי זמן לראות את מה שעשיתי. כל הזמן זזנו ממקום למקום ובחלק מהמקומות לא הייתה טלויזיה..."

"בטח יא טמבל!" התערב דאג "אתה מצפה מהמלך הורדוס או מפרדיננד ואיזבלה להחזיק טלויזיה?..."

"אתם יכולים לישון כאן ולשהות כמה שאתם רוצים. תוכלו לספר לי מה שעברתם ואיך שיניתם את ההיסטוריה" אמרה תמנע. היא הראתה להם את הסיפורים שכתבה באינטרנט ואת הסיפורים שאחרים כתבו.

"היי... הבית שלך יפה מאוד..." החמיא דאג.

"כן... רק שבעל הבית הזקן, אדם מאוד קשה... הוא בודק את הבית בשבע עיניים בכל פעם. קשה כמו אבן!"

"אבן קוורץ!" אמר דאג

"הוא קורץ מאבן קורץ..." צחקה תמנע.

"אבל לפי מה שסיפרת הוא קשה, אבל את נחמדה..." אמר טוני וחייך.

באמצע הלילה נדדה שנתו של טוני. הוא קם מן המיטה וחשב על כך שאמנם עכשיו אולי הגיעו אל המנוחה והנחלה אבל בקרוב שוב ישאבו לתוך המנהרה ומי יודע איפה יהיו ואולי שוב ילכו מכות. אולי עם חיילים רומאים אולי עם ברוני הסמים של מזרח אסיה...

והנה נשמע קול מאחוריו. הייתה זו קורץ ששנתה גם נדדה מרוב ערגת אהבה לטוני.היא קרבה אליו בצעדים רכים עם מגש מכוסה במשהו ומריח מרוב ריח ניחוח  ומיד לפני שהספיק לומר משהו, ליטפה את פניו הנדהמות וכשעמד לומר משהו היא הוליכה אותו אל ערוגות הפטרוזיליה:

"תישאר איתי... תגור איתי... עזוב את דאג העתיק הזה... או שאולי תישאב איתי בזמן... ובאהבה..."

"ומה יש לך במגש המכוסה?" שאל כשריר נוזל מפיו.

"הו... על זה עבדתי שלש שעות. אלו יונים ממולאות באורז וצנוברים יחד עם כוזברה וטימין והכל ברוטב לימונית עם קמצוץ עמבה ופתותי פיתות! והכל בשבילך!"

טוני נדהם מגילוי הלב של זו המכונה קורץ ומן הפיתוי הקולינרי ואמר בקול מפוכח של אחד שהיה במארינס וכבר התאכזב מאהבות חולפות: "חמודה, המנהרה פועלת באופן שרירותי.. עם כל הכבוד מחר אני יכול להיעלם. חוץ מזה דאג הוא חבר שלי... היינו במארינס ביחד... ומי יודע. אולי גם את יכולה להישאב איתנו במנהרה, תדעי לך ריגושי האהבה במנהרה כפולים מאשר במציאות..."

"ומה עם היונים הממולאות?" קראה

"שימי אותם במקפיא ומחר אוכל אותם!"

"אבל למה? רציתי שנאכל אותן יחד."

הם אכלו את היונים בשתיקה, וזרקו את העצמות על ערוגת הפטרוזיליה בגינה:

"זה דשן כימי" אמרה

"זו סעודה לחתולים!" השיב. הוא תלש כפתור מחולצתו. כפתור עם הלוגו של "מנהרת הזמן" והושיט לה:

"זו מזכרת נצח שלא תלויה בזמן!" אמר ובקול חולמני הוסיף "חבל. חבל שאני לא יכול לקחת ממך מספר טלפון ולהזמין אותך למסעדת דגי טונה... כל יום יומיים אנחנו מועברים למקום אחר! אינעל דינה של אן מן המנהרה!"

קורץ נטלה את ידו. היא רצתה למשוך אותו אל חדרה. אך הוא סירב בעדינות, נשק לה ברוך  והלך אל החדר שהקדישה להם. לרגע התחרט ורצה להיכנס לחדרה של יא קורץ.שהרי לא היה עם אשה אולי אלף שנה. משהו עצר אותו.

דפיקות עזות נשמעו בדלת העץ לעת בוקר וקריאות רמות במבטא:

"לפתוח לפתוח!!!!!!! גביירת גביירת!"

קורץ פתחה את הדלת ובעל הבית שלא היה אלא דריידל. שהבית היה בבעלותו (משום שהיה שייך לחמותו וכשמתה הוא קיבל אותו בירושה)  הוא  הופיע  בגלל שמועות שעברו בעיר, על אודות שני גברים המתארחים אצל השוכרת:

"מי שני הגברים שאצלך בדירה... מה? מה זה את לא מתביישת ! א חארפן! אני אתן להם מכות! אני יגרייש אותך מהבית לזבלה יא קורץ! מספיק הרשתי לך לשים חדר אחד ריק בגלל התכנית של טלוויזיה הזאת... ולמה את לא מרסייסת את הבית ואת הגינה. היא מלאה בעצמות של חאייס!. עוד מעט יהיה קיץ ואז יהיו לך ג'וקים ומרמיטות ונחשים!"

ועוד לפני שעמדה לומר משהו ניגש דריידל אל החדר בו ישנו ועורר אותם:

"לקום לקום! מי אתם בכלל? מה אתם עושים כאן בלי רשות! יא חבר'ה ליצים!"

"אנחנו מנהרת הזמן!" אמר דאג המודאג שבדיוק התעורר מחלום קשה.

"אתם מנהרת החארפן והגוועלד!" צעק דריידל "מנהיירס החטא! השם ישמור!"

"אתה גוועלד! אתה היסטוריה מהלכת עם רגל אחת בקבר!" ענה טוני בחוצפה רבה "אנחנו אלה שנצחיים כאן!" ומיד חשב לעצמו שטוב עשה כשלא נכנס לחדרה של קורץ אמש בלילה.

"א חוצפה!" הזדעזע דריידל וליטף את זקנו "עוד אתה מדבר ככה בבית שלי! אני ראיתי את לנין מדבר, אני ראיתי את פילסודסקי שהיה גנרל בפולניה ואני ראיתי את בן גוריון בכבודו ובעצמו! וגם.. גם את זוהרה המופקיירס!"

"גם אנחנו ראינו אותם! ועכשיו אנחנו רואים גם אותך! יא זקן בן ז.... בן זקן" אמר טוני

"איך אתם ראיתם? א יונגער חברהל'ך! בקויישי הייתם בגדנ"ע! ואפילו לא הייתם בפלמ"ח! אני רכבתי על חמור בשנת 48 להגיע לפלמ"ח בעין בארוד!"

"אתה רוכב על חמור, אבל אנחנו עפים!" אמר דאג

"כיין. יש לכם שטיח פרסית מעופייפת!. לי יש עורב שחור בחצר, אבל בחיים לא חשבתי לרכב עליו ולעוף!" ציווחח דריידל. אחרי כן פנה לקורץ שצחקקה בשקט ואמר משהו שמיד מחק לה את החיוך:

"אני מעלה לך את השכירות בעוד מאה דולר! או שאני יתבע אותך בבית המשפט אצל עורך הדין ויינקלוף! שלא תכניסי לכאן אף אחד. מספיק גערשן שיכנע אותי להשכיר את הדירה לבחורה פנויה. אבל אני לא רציתי שפחדתי מאוד מפריצעס ומעבודה זרה וגילוי עריות!"

ובדיוק כשאמר "עבודה זרה וגילוי עריות" הופיע עשן ולתוכו נעלמו טוני דאג וכן.. גם דריידל...

קורץ נשארה בחוץ...