הדרך חלפה ואיתה מראות הנוף המתחלפים, מידי פעם אף החליפו מילה בניהם אבל לא יותר ממה שנחוץ.
המכונית גלשה לרחובות טבריה ויצאה מהן במהירות לכיוון חופי הכינרת המרהיבים, ולאחר דקות לא ארוכות הגיעו לקיבוץ האון, שם חיכתה להם שאר משפחתה הענפה.
אחרי חיבוקים וקריאות התרגשות לשלום קיבלו את חדרם ומיד מיהרו החוצה להכין את ארוחת הערב המסורתית.
הנשים עמלו על המלאכה, הגברים ישבו ופטפטו בניהם והילדים שיחקו ורצו על הדשא.
אוירה רגועה, לכאורה, של שמחה משפחתית משותפת למפגש של הימים הקרובים.
"דפנה, תעבירי את הירקות נכין סלט לילדים", קראה אחותה, והיא כלאחר יד העבירה ראשה מרחף במקומות רחוקים משם.
חשבה על השגרה של חייה, הביטה באחותה ובאחיה, במשפחותיהם ובשיתוף בניהם וקנאה בהם בחושבה על מר גורלה.
אף אחד מבני משפחתה לא ידע על העובר בליבה וחיוך מרוח על שפתיה הסתיר את המתרחש בתוכה.
כך חלף סוף השבוע בין שחיה בכינרת, ארוחות מלאות שמחה ורעש ושיחות ארוכות לתוך הלילה של כולם. עם איתן, בעלה, נפגשה רק במיטה בסופו של היום וגם שם לא נוצר בניהם שום מגע.
ביום שבת אחה"צ ארזו את בגדיהם, נפרדו והחלו בנסיעה חזרה לביתם.
ברדיו הודיעו על פקקים בואדי ערה והיא ידעה שדרך ארוכה ומעייפת לפניהם.
שחר בנה נרדם במושב האחורי והיא הניחה את ראשה לאחור מנסה לנמנם.
לפתע, בלי שום הכנה מוקדמת שמעה אותו מתחיל לצעוק.
"הכל בגללך ובגלל המשפחה שלך! עכשיו אנחנו תקועים בפקק הגדול הזה ונמאס לי מכל הרעיונות שלך לנסוע לסוף שבוע!!!"
הרימה ראשה והביטה לפנים וראתה עומס גדול של מכוניות לפניהם, המומה הביטה בו ושקלה אם לענות לו על הצעקות האלו, הכירה כבר את התגובות הצפויות לבוא והחליטה לשתוק, כהרגלה.
"נמאס לי ממך ומכל הנסיעות האלה!!!! את ישנה כמו בהמה שמנה ולא נוקפת אצבע כשאני צריך לסבול אותך ואת כל המשפחה המעצבנת שלך", המשיך בנביחותיו ללא הפסקה.
"די!!! נמאס לי לשמוע אותך כבר" אמרה לו, "כל הזמן יש לך רק טענות ובעיות, מה אני קשורה לפקק שיש כאן ומה זו אשמתי?..."
כצפוי, תגובתה הרגיזה אותה עוד יותר ובכיו של שחר נשמע מהמושב האחורי.
"את רואה??? עכשיו הוא התעורר בגללך, דפוקה אחת".
על המשפט האחרון לא ענתה לו ולא הגיבה, שתקה והרגיעה את ילדה שבכה מתוך שינה עד שנרדם שוב.
ישבה בוהה בחלון והחלטה התגבשה בליבה.
עד כאן. אני עוזבת את הנישואין האלה, החליטה.
עדיין האמינה שאולי האשמה בה אך למען הילד החליטה לעשות מעשה.
בערב, בחזרה מהעבודה לאחר שהשכיבה את שחר לישון החליטה לאמר לו את החלטתה.
צעקותיו מהערב הקודם עוד הדהדו בראשה ובכיו של שחר ברקע.
ישובים בסלון, הוא צופה בחדשות זרקה לעברו את הפצצה.
"אני עוזבת עם שחר, רוצה להתגרש, לא מוכנה לגור כך יותר." אמרה לו בהחלטיות עד כמה שיכלה לשאוב מעצמה.
צפתה שיכעס על דבריה אך מעולם לא ראתה אותו בעוצמות כאלה.
צעק, קילל, העיף דברים בבית ואמר לה "את לא הולכת ממני לשום מקום!!!"
באותו רגע הרימה עצמה מהספה בסלון, מפוחדת ורועדת, ניגשה לחדרו של שחר, הרימה אותו והתקדמה לכיוון הדלת. ידעה שכששחר בזרועותיה, איתן לא יעז לפגוע בה.
הוא התקדם לעברה בידיים מונפות אך כמו שחשבה לא התקרב לעברה.
פתחה את הדלת וברחה כל עוד נפשה בה.
בלי בגדים לה או לשחר, בידיים קרות יצאה אל האוויר החם של תחילת אוגוסט, חושך בחוץ ונסעה להוריה שגרו במרחק קצר.
הגיעה אליהם וישבה ברכבה דקות ארוכות חושבת מה לעשות. איך תספר להם והם לא יודעים דבר על המתרחש.
דבר אחד ידעה בוודאות. לבית ההוא לא חוזרת שוב כל עוד איתן ואיומיו שם.
יצאה מהאוטו וברגליים רועדות ניגשה לדלת בית ילדותה.
הבית שגדלה ואהבה כל כך, הוריה שתמכו בה מאז ומעולם והיו לצידה בכל. מימנו את התואר הראשון שלמדה לאחר התנגדותו הנחרצת של איתן, תמכו בה ובשחר ולא ידעו עד כמה הצילו את חייהם במהלך השנים שחלפו.
דפקה בדלת ואמה פתחה אותה. אור בקע מהבית החם ואמה בפנים מופתעות הכניסה אותם ללא שאלות.
הניחה את שחר בחדר השינה וחזרה לסלון.
ברגע שהתיישבה פרצה בבכי בלתי נשלט. במילים קטועות, משפטים קצרים החלה לספר על מה שעברה בשנים שחלפו.
לא מצליחה לעצור את שטף הדמעות, האיפור נמרח על פניה ואמה מגישה לה ממחטות אחת אחרי השנייה.
להפתעתה, הוריה לא היו מופתעים כפי שחשבה שיהיו. הם כנראה חשו במתרחש אך לא אמרו דבר כי לא רצו להתערב בחייה.
"לכי לישון עכשיו דפנה, מחר יום חדש ואנו נטפל יחד בכל מה שצריך, את לא לבד, אנחנו כאן איתך בכל מה שיתבקש, תישארו כאן כמה שצריך, שחר ואת ואנחנו איתך."
אלו המילים היחידות שהייתה צריכה לשמוע. אמה חיבקה אותה דומעת גם היא, מגישה לה כוס מים ומערסלת אותה בתוכה כמו חזרה להיות תינוקת קטנה וחסרת אונים.
כך, עם המילים המרגיעות והליטופים הצליחה להירדם בתוך הדמעות שהציפו אותה.
בלילה התעוררה, שכובה ליד שחר שנשם ברוגע כמו לא ידע על המתרחש, חיוך מרוח על פניו מתוך שינה כחולם חלום מתוק על חברים ומשחקים, נשמה את ריחו ושאבה ממנו את כוחה להמשיך הלאה ולהתחיל במאבק שעוד צפוי לה.
