חיים כיד הדמיון - חלק 3

בכיו של שחר נשמע לה כמו מתוך חלום.

התעוררה אליו וראתה את אור השמש מבצבץ בין התריסים המוגפים. ניגשה אליו וקמה עימו לסלון בבית הוריה.

מופתע לראות את סבו וסבתו, אך בעודו תינוק בן שנתיים, לא אמר דבר אלא חייך לכל עבר בשמחה על שינוי השגרה המשמח.

לאחר ארוחת הבוקר לקחה אותו למשפחתון והחלה בנסיעה לעבודה.

תוך כדי הנסיעה החליטה לגשת לביתה ולקחת דברים עבור שחר ועבורה, בגדים משחקים ודברים נצרכים אחרים.

השעה הייתה תשע בערך וקיוותה שאיתן כבר עזב את הבית לעבודתו החדשה שהחל לפני כמה ימים.

ואכן מכוניתו לא הייתה בחוץ.

במהירות הבזק נכנסה לבית המוכר שהיה הפוך לגמרי, הזכוכית בשולחן הסלוני  הייתה מנופצת, הבית נראה כסדום ועמורה.

לקחה שקית גדולה של אשפה ודחפה לתוכה מכל הבא ליד, בגדים, צעצועים, מברשת שיניים, בושם נעליים לה ולשחר וכל רחש שבוקע מבחוץ מקפיץ אותה.

ידעה שאם איתן יכנס ויראה אותה חייה בסכנה, במיוחד ששחר לא עימה.

התלבטה אם לקחת דברים נוספים כמו ספר או עוד זוג נעליים והחליטה לא להתגרות במזלה.

יצאה במהירות נכנסה לרכבה ונסעה משם כאחוזת אמוק.

חיוך על שפתיה, שהצליחה במשימתה ולפחות לימים הקרובים לשחר יהיו כמה דברים ולה עד שיתארגנו מחדש ויראו איך להמשיך את חייהם.

נסעה לעבודתה בישוב סמוך, כל הדרך עוברת במחשבות על הערב שהיה, על הוריה ותגובתם, על איתן והמהלכים שעליה לעבור בלי שאף אחד בעבודה לא יחוש בהם.

"עלי לשמור על מקום עבודתי, במיוחד עכשיו", חשבה לעצמה, "אנשים לא אוהבים להיות במחיצת אלו שרע להם, עלי לשמור על חזות רגילה עד שאדע לאן אני מתקדמת מכאן".

נכנסה למשרדה בחיוך הרגיל וברכת בוקר טוב אופיינית.

מיד נשאבה לחומר שרבץ על שולחנה ולטלפונים שלא פסקו מלצלצל, כל אלו השכיחו ממנה את המועקות וגרמו לה לשקוע לעבודה אינטנסיבית.

בשעות הצהריים נרגע הכל, הטלפונים כמו נמו את שנת הצהריים שלהם ושקט שרר במשרד.

הבוס החביב שלה נסע לפגישת עבודה מחוץ למשרד והשאיר אותה לבדה.

שוב, הכל החל להציף אותה וחשה את הדמעות זולגות על לחיה ללא מעצורים ושליטה.

"אני חייבת להירגע לפני שמישהו יכנס ויראה אותי בכאבי" נגבה את דמעותיה במהירות מורחת את האיפור על פניה וניסתה להתרכז במסמך המונח מולה, ללא הצלחה.

"אני חייבת להסיח את דעתי" התרוצצה במשרד בחוסר מנוחה.

הביטה בקופסא מולה, ישבה והחלה לגלוש באתרים שונים ברחבי הרשת.

איתן היה איש מחשבים, הכיר את המחשב על בוריו ורבץ שעות ארוכות מולו, בערבים, עם שובו מהעבודה, בימים הספורים שעבד, ובכל זמן פנוי.

מעולם לא נתן לה להתקרב למחשב בביתם, זה היה התחום האסור והשמור רק עבורו מחשש שתהרוס משהו.

עד שהחלה לעבוד בעבודתה זו, מזה כמה חודשים לא ידעה מה הקסם באינטרנט שכולם מדברים עליו, בקושי ידעה לגלוש ולמעט דברים ספציפיים לצורכי עבודתה לא נכנסה כלל.

וכך, ברגעים המתים, החלה לגלוש, להיכנס לאתרים לקרוא עד שראתה בפינת במסך צ'אט,

"מה זה?" שאלה את עצמה.

נכנסה וקראה לעצמה אור. מיד פנו אליה כמה אנשים אולם מרוב בהלה שמה רואים או מזהים אותה כיבתה מיד את המסך וחזרה לשקוע במסמכים שמולה.

©כל הזכויות שמורות