25/08/05

"פלסטין," שדה ההריגה.

כאן,זה,שדה ההריגה,

של קהילת דובנא,

"פלסטין," הוא נקרא.

דומעת , צופה,

על שדה האימה.

המלבלב, כאילו-

הנורא מכל לא קרה

ורצח קהילה,

כאן לא היה.

אז מי לעזאזל

אני תוהה

נתן שם מלא תקווה

לשדה ההריגה?

ציפור קשישה,

 לי לחשה,

כי עוד לפני השואה

אחוּזה, "פלסטין"

 היה קן אהבה.

אליו זוגות אוהבים,

היו יוצאים.

מיְּצירות פושקין 

ושירי ערגה לציון-       

.קוראים.

עיני המצועפות –

דומעות.

שפתיי קינה אומרות:

איכה עד לפני שישים שנה

היּיתה קהילת דובנא

תוססת, חיה,

 היום,איננה עוד.

*שיר זה נכתב בעקבות מסע של בני דור שני  ליוצאי דובנא, וביקור בשדה ההריגה