שירים

הצגה

נמאס לי לחיות על הגבול,
לשחק את משחק החיים.
לחייך כשבפנים זה נבול,
ולראותכם אליי מחייכים.
 
רצון לעזוב וללכת,
לגרש את כולכם ולבכות.
תפקידי להבין, להיות התומכת,
רוצה למחות דמעותיי בשלכת.
 
מי החליט עבורי, מי קבע?
הנשמה את הלב לשתוק כבר הרגילה.
הפנס בתוכי שוב כבה,
המסך נפתח וההצגה התחילה.

תגובות