שְׂדוֹת בֵּית לֶחֶם

לֹא תָּבוֹאִי לֹא תָּבוֹאִי

וְהִיא הָלְכָה עִקֶּשֶׁת וְתַמָּה

אַחֲרֶיהָ הָלְכָה וְאַחַר קוֹצְרִים פָּסְעָה

עַד גּוֹאֲלָהּ בָּאָה לָחֻפָּה

לוּנִי פֹּה  נַעֲרָתִי

לוּנִי פֹּה הַלַּיְלָה

וַאֲנִי אֶצְבֹט לָךְ קָלִי

בִּשְׁבִילֵי לֶקֶט אָסְפָה

שִׁכְחָה לִקְּטָה הֵנִיחָה בְּמִטְפַּחְתָּהּ

וּבַלַּיִל לְמַרְגְּלוֹתָיו נָמָה תְּנוּמָתָהּ

עַד יָבוֹא, יַחֲלֹץ נְעָלוֹ וְיַתִּירֶהָ

וּבְאֵלֶּה הַדְּרָכִים עָזַבְתְּ עַמֵּךְ

בָּחַרְתְּ אֱלֹהַיִךְ וּמְקוֹם מוֹתֵךְ

תֹּאמַר  "לֹא יָבוֹא" וְאִשָּׁה אֲנִי

אָבוֹא וְאָבוֹא עַד יָבוֹא גּוֹאֲלִי

לוּנִי פֹּה  נַעֲרָתִי

לוּנִי פֹּה הַלַּיְלָה

וַאֲנִי אֶצְבֹט לָךְ קָלִי

29.5.06