אישה אבלה

אישה צעירה אבלה

מתאבלת האישה היפה בליבה

על מות אביה- ואיש לא ידע

כיסתה את ראשה -

במטפחת קשרה

אחות רחמניה.

בי טיפלה,וחייכה.

כל הלילה כאבתי,

והיא,אלי חייכה,ליטפה,

ניחמה וריפאה!

על אבלה לא דיברה!

ואנוכי-לא ידעתי-על כאבה!

ואני לה אומרת ,שואלת-

"מה שמך -חמודה?"

( נראתה כה צעירה )

"אמירה".היא חרש עונה בצנעה.

אני:"

"חיוכך  - לי ריפא-

העביר מכאובי

הלילה.ילדה."

ענתה הצעירה:"לו ידעת-לו ידעת

לפני שאסון לי קרה

לפני פחות מאפילו שנה...

לפני שאבי מהעולם יצא...

חיוכי עכשיו בליבי נעלם

בליבי הצחוק מאז נדם!"

"אך החולים

לא מרגישים!"

אמרתי-  וגמרתי...

בלבי

חשבתי:איזו אישה צדקת

חרדית הייתה,

לפי המטפחת,

לפי המראה והמבטא-ספרדייה...

חרש ברכה אותי- ברפואה שלימה!

ובשקט יצאה...

למחרת שמעתי

שהיא ערבייה!!!

ושמחתי .

כי שוב הוכחתי לעצמי

כי בני אדם ,הם בני אדם

ושווים בכאבם

כלם...וסבל הוא סבל

ונתינת מזור הוא דבר - טהור 

       ואלוקים ברא את הרחמים

       בלבבות צדיקים!