"התקווה על אדמת גרמניה" - בברגן בלזן - 1945

ה"תקווה" על אדמת גרמניה-

(ברגן-בלזן 1945)

(חוה לוקר2006)

לאחרשחרורהמחנה –

מזעזע-היה המחזה...

מספר רב צבאי בריטי

כיום בן תשעים ושלוש

שנים,שהיה בזמנים ההם

בין המשחררים!

בלתי נתפסים

הם הסיפורים -

שסופרו מלפני מעל

שישים שנים.

"עמדתי בין שלדים מהלכים"

מספר הרב,

ומסביבם שלדים מתים,

פזורים על האדמה.

ההבדל ביניהם היה

שאלה הולכים,צולעים

ועיניהם בורקות

או כמעט כבויות –

ואלו –על האדמה

שרועים-פזורים

אינם זזים –עיניהם

אינם יוקדים

כבר לעולמים-

תמיד יהיו כבויים

לחלוטין...

ללא תקווה".

ואמר להם הרב:

"היום שבת"

שאל: "האם להתפלל

אתם רוצים עימי"?

כשענו בחיוב

שר איתם הרב את

"אדון-עולם" ועוד שיר

מתוך תפילת "שחרית"

של שבת –

כאשר לפתע

ביקש אדם אחד

לשיר את "התקווה"!

אמר הרב שזה נראה

לו מאוד, כי צריך שתהא

עוד תקווה עתה

אחרי נס השחרור.

ציין, שהשפה שדיבר איתם

הייתה יידיש.

סיפר גם שכל

שנים- עשר האנשים

הצטרפו אט אט ל"שיר",

וסיפרו שהם זוכרים

את המילים

מתנועות הנוער מלפני

המלחמה!

בתום שירת "התקווה"

-נאספו עם אחרים

ויחדיו החלו

עולים על המשאיות

(שבת היה-כזכור)

ועוזבים את האדמה

המקוללה.