והנה שוב אנו שבין כשוב החמור אל האחו וככלב אל קיאו וכעובר השב אל השב לשוב אל הבנק לשוא ולקחת הלוואה למען כסות את ערוות האוברדרפט כעלה תאנה. והנה אנו שבים אל ישיבת ההוא טמיר ונעלם המתקרא דריידל. ואל הגן הקסום השוכן בחובה. גן שבו חיו בצוותא חייתו ארץ יחד עם עורב לקחן שגידל לו עדה לתפארת, כנרית בכלוב, החתולה נחמה וגוריה וכן עצי השדה העבותים אשר נשתלו על ידי ילדי גן שולה מושקטל בשנת התש"ט כגון עצי תאשור, ברוש ותדהר שעליהם נאמר בנביא ישעיהו "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו" וקול לימוד התורה של דרדקי נשמע בוקע מן החלונות וקולו של דריידל המצווח וקולו של גערשן המצחק למקרא סיפוריו של אביב וסתיו.
וכל זאת ועצי היער וסבכי האחו ועשביית הפרא נשתלו כשנה לאחר קום מדינת היהודים.
והנה בין שאר עצי הגן אשר נאמר עליהם כגן עדן מקדם.שכנו שני עצי שסק משוסקים ומבוקקים במיני גלעינים וגרעינים ובעיקר פירות ערבים לחיך. לאחר ל"ג בעומר נתנו פריים.המכונה פרי השסק והיה זה פרי מופלא בעל קליפה בגוון הזהוב ועלים רחבים. והיה כי בן אנוש מגיר לקרבו את הפרי הריהו מתמלא עסיס כאותו יין עדנים שעליו נאמר "יין ישמח אנוש" וכעץ הדעת אשר נאמר כי לא יאכלו מפריו, אך בניגוד לעץ הדעת שמפריו לא אכל אף אחד (למעט אדם וחווה) הרי שלאחד הייתה הזכות לאכלו. והנה עצים אלו לא שתלו ילדי גן שולה אלא גערשן בכבודו ובעצמו שירק שני גלעיני שסק מפיו במקרה והללו נפלו על הרצפה ומיד עשו שורשים. ולאחר ל"ג בעומר היה גערשן לוקח את הסולם הגדול בן שני המטרים וחצי ולוקח סל ליקוט והוא ותלמיד נוסף היו מלקטין להם הפירות ולא שוכחים לעשר מעשר ולתיתו ליונים. כל זאת עשו בטרם יכלו הציפורים השובבות את חמתן ותאוותן בפרי ויכסחוהו מן הארץ. והנה גערשן היה אוסף עשרה קילו של פירות עסיס והיה לוקחן אל ביתו ושם אשתו דבוריה הייתה רוקחת מהן ריבה משובחה וקאנפיטור"ע וליפתן המכונה קאמפע"ט. כל זאת עד לאותו יום מר ונמהר אשר איתרע בשנת התשנ"ד.
והנה גערשן הכין הסולם לקטוף הפירות והיכן עצמו נפשית וגם הבטיח לתלמיד אחוזים מן הפירות. והלך לביתו שמח וטוב לב.
ובבואו לישיבה והנה נתן מבט אל העצים וירא כי הנה אין ולו פרי אחד על העצים והכל נחמס ונעלם כאילו פתחה הג'ורא את פיה ובלעתהו כאת קורח ועדתו.בתחילה חשב שהתלמידים עשו לו כך, אך לאחר ששאל כמה, הסתבר לו שידם לא הייתה במעל. והנה הצטווח מרה ודריידל עבר בסמוך בצעדים איטיים וראה את צערו של גערשן ושאל לפשר הצער וניחם אותו במילים:
"אתה אשם! היית צריך לעשות את זה אתמול! או לשים על זה רשת"
"ואם זה היה קורה אתמול. מה היית אומר?"
"שלא היית צריך לגדל את העצים האלה! רק לכלוך הם עושים!".
והנה עבר ינקי בן דוחצ'י העובד הישיבתי במדרכה שליד הישיבה וראה המון גרעינים שחורים זרוקים על המדרכת. והנה נשא את מבטו מעלה וראה את עדת העורבים של העורב הלקחן שאותו אימץ דריידל והם מגחכים ומגדפים בשפתם ומפרישין ומחרבנין גלעינין מן הפירות המתוקים שאותם חיסלו. וכשבא למשרדו של גערשן שמע את סיפור החמס והבין אל נכון וחיבר את שני חלקי התמונה כחבר פאזל. ולקח את גערשן לפינה והסביר לו. וגערשן פתח פיו וקילל העורב ואת כל בני ביתו וביקש מדריידל להרחיק את העורב אך דריידל לא הסכים. שילב את ידיו ואמר:
"איך תעיף אותו? הוא יחזור לכאן! וחוץ מזה העורב הוא מהמשפוחה שלי!"
"העורב גרם מספיק נזקים!" השיב "אפילו אשתך ציפקה סבלה ממנו ומעדת הערסים שלו! זו ציפור טמאה!"
"לא! לא אשנה כאן שומדבר!" אמר דריידל בפסקנות.
ואכן ערסים היו הללו העורבים. ונתקיים בהם כמו שמטפלים בערס אחד ובאים מאה.כך היה, אם היו מכים עורב אחד היו באים כל חבריו ומכסחין הצורה לאותו אחד.
והנה עבר גערשן מאוכזב מרה בשכונת מחלול בין הצריפים המידלדלים והמכמורות ועשה דרכו אל חוף הים ושם ראה את זלדה קוקילביץ שכונתה המכשפה משכונת מחלול והיא עומדת עם חכה ודגה סרדינים ושפרוטים עלובים למען הכן מהם גפילטע סרדינה לשבת . והנה ראתה אותו והכירה בו את גערשן:
"שלום גערשן. למה אי אפשר שיהיה כבר גפילטע מוכן בים! למה צריך לדוג דגים עם עצמות ולטחון אותם!?"
"ככה זה" ענה גערשן בקול עצוב "צריך לעבוד קשה... הנה עבדתי קשה על פירות ואתמול נגנבו כולם"
"מה קרה? מדוע נפולות פניך?" שאלה וגערשן סיפר לה. לאחר עשר דקות חשבה המכשפה לשנייה. היכתה בידיה על האבן ואמרה:
"בינגו! שמע לי מה שצריך לעשות! רק תגיד לי. כמה עורבים יש בישיבע?"
"עשרה בערך" השיב
"ומה תביא לי בתמורה לעצה שלי?"
"חמישה קילו שסק!" השיב ופניה אורו.
שעות הבוקר המוקדמות מצאו את גערשן נוהג כמטורף בטנדר שלו ובו עקודים עשרה עורבים שחורים ואפורים המנופפים בכנפיהם וצורחים וצורחים אך לשוא. על פי עצתה של זלדה. שם להם גערשן מלח סדומית מכושף (שמכרה לו זלדה) על הזנב וכך לא יכלו לעוף. אחרי כן קשר אותם ברגליים האחד לשני והעלה אותם על הטנדר. והנה הגיע לחוף הים וראה את זנב הלוויתן שעליו סיפרה לו זלדה.. והזנב עלה וירד עלה וירד והיה זה כאותו לוויתן שיאכל בסעודת המשיח. אלא שההוא היה כשר וזה טרף לחלוטין.במאמץ גדול הם קשרו את החבל אל זנבו של הלוויתן. וגערשן כמעט ואיבד את שיווי משקלו ונפל לים בגלל שהזנב כמעט נתן לו כפה.
והנה חזרו אל החוף בשקט בשקט. והנה פתח גערשן חרך צר בדלת הטנדר. ומיד רץ אל החוף עם שארית החבל. זלדה המכשפה חיכתה בסירה ושניהם שטו אל זנב הלוויתן. הוא ישן שנת ישרים והם קשרו את החבל לזנבו. אחרי כן התרחקו ושטו אל החוף. גערשן ניגש ופתח את הטנדר. ומיד נבהלו העורבים. הוא נכנס עם זלדה ו "שם מהירות" והם הוחרדו מרבצם, התעופפו בבהלה מהטנדר ועפו מעלה מעלה. הלוויתן נבהל מאוד והתחיל לשוט במהירות מטורפת מן החוף אל תוך הים התיכון והעורבים הקשורים ברגליהם עפו מחוסר ברירה אחריו למרחק עצום מן החוף.
גערשן וזלדה ראו את המחזה ומחאו כפיים. הוא הוריד אותה ליד הבית במחלול וחזר לישיבה.
"גערשן גערשן לאן נעלמו העורבים?" שאל דריידל לאחר יומיים
"מה, לא ידעת?" אמר גערשן
"מה לא ידעתי?"
"הם עפו ללפלנד מולדת העופות. גם העורב הוא ציפור נודדת..."
"כמו נילס האלגערסאן?" שאל דריידל כיודע דבר וגערשן שאל את עצמו הכיצד מכיר דריידל את הדמות הננסית הזו.
"ואולי מישהו אחר צריך לעוף מכאן...?" אמר בציניות והתרחק מן המקום כשהוא מרמז וגערשן נמלא שמחה אך נעצב אל ליבו מחמת האיום.
אי שם ליד חופי יוון נראה מראה מוזר של לוויתן השט במים ומעליו עפים (כשהם קשורים) קבוצה של עשרות עורבים.
