שירים
החנכיה
החנכיה
במסע שרשים שלנו
עם רחלה ואלחי ( 1980 )
החלטנו לעבור את הגבול
מהולנד לגרמניה למשך
זמן קצר – כדי לראות
את הבית שיהודה נולד בו
וגר בו עם הוריו ואחותו
עד גיל שנתיים.
בעלי,יהודה, –נולד ב-1936
ובשנת –1938
בנובמבר אחרי ליל הבדולח
וכל מה שקרה
(הוריו,אחותו והוא
ישבו בבית הסהר
לזמן מה)
נסו מעבר לגבול,
רגלית-כי קרובה
הייתה הדרך-
להולנד השכנה.
הנסיעה לבית כמובן
הייתה קצרה
במכונית מאד-
מWintersweyk –
שבהולנד-
ל-Borken שבגרמניה.
על קצה הגבול הם גרו.
ידענו כתובת ,
רצינו לצלם את הבית
להכנס לראות-
ומאידך היססנו מאד
לדרוך על אדמת
אותה ארץ מקוללת!
עצרנו את המכונית
דקות לפני הגבול,
בצד ההולנדי,וראינו
רחוב יפה עם ווילות נאות,
ומטופחות, משני צידיו
כשאישי מספר לנו,
שבאחד הבתים שהה
אצל יהודים-ושמם
de Leeuw –
(ממש אחרי הבריחה
מגרמניה.
בגיל שנתיים היה -
כשהה אצלם
למספר חדשים).
לא ידע לכמה-ולשם מה.
ידע כאמורתאת שמםת
ושהיה לבדו-אצלם!
הסתכלנו מסביבנו-
וכבדרך נס
ראינו בחלון של
אחת הווילות,
ממש בין הפרחים בחלון
חנכיה מוצגת!!!
נכנסנו בעלי ואני
לשער הבית-
לראות את השם
על שלט הדלת-
ואכן השם שאישי הזכיר
לפני דקותיים -היה זהה
לשם שזכר!
צלצלנו .לא היה מענה
והחלטנו לנסע
לראות את הבית
בארץ בו נולד-
ולחזור תוך שעה לשם !
נסענו –לא מצאנו,
שאלנו באנגלית
לא רצינו לדבר גרמנית
והנער הסביר בשפת אמו-
ועשינו עצמינו לא מבינים.
בכל זאת מצאנו.
הגענו.צילמנו.
דפיקות לב לארבעתינו
הרגשה זוועתית ממש!!!
צורך מצדי להקיא !
ומיד הדבקתי את רחלה
בהרגשתי.
יהודה ואלחי גם רצו רק
לצאת משם...
ולכן שמחנו שהבית נדם
כשהפעמון התריע,
איש לא הופיע .
חזרנו להולנד
"בריצה קלה"
וחזרנו לדלת עם החנכיה...
ולמרבית הפלא הדלת
הפעם נפתחה!
ובעיני האיש הייתה
פליאה...
רק יהודה ואני עמדנו שם
ויהודה את עצמו הציג
בשם, והסביר
מתוך הנחה שאולי הם
הוריו היו,
באותו מקום
הרי גרו-
באותו שם-
יהודים באותו שם?!
אך האיש לא קרא לאישתו
ואמר בנחישות שהוא לא מכיר
ולא יודע.
לא מוכר עם הנושא!
סגר את הדלת!
הרגשנו שאמר :
"שלום ולא להתראות".
היינו זקוקים ארבעתינו
דחוף לקצת נחמה!
למעט שתיה
למנוחה נפשית
אפילו לשירותים
אך בסביבה הקרובה
מצאנו רק פאב
שמכרו שם רק בירה.
יהודה שתה כדי שנוכל
להשתמש בשירותים
השעה הייתה שבע
אך כבר החשיך
נסענו מהר
מחינו דמעות
והגענו לאיזה מרכז שם
מצאנו בית קפה "נורמאלי".
זה כבר לא עזר.
לא דיברנו בדרך
הארוכה לאמסטרדאם
שם היה המלון...
כל אחד היה שקוע
במחשבותיו הנוגות.
|
