אֶקַו לְאוֹר, לְרֵעָה בְּצֵל קֹרָתִי

אֶקַו לְאוֹר, לְרֵעָה בְּצֵל קֹרָתִי/  יהושע רוזנברג

כְּשֶׁצָּעַדְנוּ יַחַד, יָד בְּיָד,

בְּמַעֲלֶה הַמִּשְׁעוֹל

לֹא זָזָה יָדִי מִתּוֹךְ יָדֵךְ,

הָיָה זִיו פָּנַיִךְ מֵאִיר

אֶת הַצֵּל שֶׁהֵטִיל גּוּפִי עַל הַדֶּרֶך,

הָיָה הֵד  פְּסִיעוֹתַיִךְ

מְגָרֵשׁ אֶת בְּדִידוּתִי.

הָיִית זוֹרָה כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ

מִלִּים קָשׁוֹת שֶׁאָמַרְתִּי

וּבִלְבָבֶך צָפַנְתָּ דְּבָרִים רְאוּיִים לְזִכָּרוֹן.

עַל כָּל פְּשָׁעִים כִּסְּתָה אַהֲבָה  

כָּל חֶסְרוֹנוֹתַי הָפַכְתְּ לְיִתְרוֹנוֹת.

הָיוּ  מִלּוֹתַיִךְ לִי כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן

הָיִית מָעוֹז בַּצַּר לִי, מַחְסֶה וּמִסְתּוֹר

סֻכָּה לְצֵל עַל רֹאשִׁי לְהַצִּיל לִי מֵרָעָתִי

כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה.

נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּנִי

סָר צִלִּי מֵעָלַי

הָיוּ יָמַי כְּצֵל נָטוּי

כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ

וָאִוָּתֵר כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל

כְּהֵלֶךְ בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה

אֶקַו לְאוֹר, לְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה

לְרֵעָה בְּצֵל קֹרָתִי,

נִפְסַע בְּצַוְתָּא בַּנְּתִיבָה

בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד

אִישׁ יַחַד פְּנֵי רְעוּתוֹ.