שמיים וארץ

מה יכול להיות יפה יותר מלסגור מעגל?

מלפגוש אותו אחרי כל כך הרבה זמן ולהרגיש שהיה שם כל הזמן?

מלפגוש אותו במקרה בלי להתכוון, ברגע הכי לא צפוי והכי מתאים?

מלרחף?

מה כבר יכול להיות יותר יפה מזה???

שהוא לא יאמר לי רגע לפני שהוא לא בנוי לקשר. בום!

כל האויר יוצא בבת אחת, נחיתה כואבת, התרסקות.

כשעוד הייתי בשמיים, קרובה מאוד לעננים, קיבלתי הודעה מא. באתר הכרויות.

אני כבר מזמן החלטתי שאתרי הכרויות זה לא בשבילי. לא בשבילי ההיצע הזה, לא בשבילי לספר לילדים שהכרתי את אבא באינטרנט. אבל אז, כשעוד הייתי קרובה לעננים, כמעט נוגעת בהם, כמעט נוגעת בו, מסוחררת מחוסר החמצן, היו כמה אותות מהקרקע. כי הרי בסך הכל עוד לא היה שום דבר ממשי ולמה הוא לא מחזיר מייד טלפון ואיך זה שכל כך מסובך להיפגש? אז אולי בגלל הסימנים מהארץ ואולי כדי לעשות קצת דווקא, עניתי לא. בבטחון מוחלט שעד שנגיע לשלב של דיבורים זה כבר לא יהיה רלוונטי כי הפנטזיה תתממש.

יום אחרי שעניתי לא. הפנטזיה התנפצה.

מהקרקע, קצת פצועה וחבולה עוד רציתי לעוף, לא הייתי מוכנה לוותר כל כך בקלות. חשבתי שאולי, אולי פתאום הוא יגלה שהוא כן בנוי לקשר, אולי זה יסתדר.

אז מהמקום הזה של לקוות למשהו בלתי אפשרי נפגשתי עם א. בלי ציפיות, בלי הכנות. באתי ישר מהעבודה, ככה כמו שאני. לא התייחסתי לזה כדייט.

א. סיפר לי הרבה דברים על עצמו, אני בקושי דיברתי. לא הייתי במקום של לשתף אבל דווקא היה מאוד מעניין להקשיב לו.

יום אחרי הדייט אמרתי לאח שלי שדווקא היה נחמד.

בפעם השלישית שנפגשנו, דברים עוד היו קצת תקועים ומוזרים וא. אמר לי שלוקח זמן לבנות קשר. אני כמעט בכיתי. "נכון חמוד" חשבתי "ועוד יותר זמן להגיע לשמיים כשמתחילים כל כך קרוב לאדמה".

אבל אני בדרך.