כִּי לֹא תִשָּׁכְחִי מִלִּבִּי

שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים

הַמָּוֶת הוּא אִלֵּם 

לֹא יִפְתַּח פִּיו,      

אֹמְרִים אָמוֹר    

אֵין לוֹ לַמָּוֶת 

לֹא שָׂפָה לֹא דְבָרִים,   

מְסַפְּרִים שֶׁהַמָּוֶת הוּא קִפָּאוֹן,

אָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים 

וְהַמָּוֶת לְאֹרֶךְ יָמִים, לְנֵצַח נְצָחִים.

כֹּה דִבֶּר הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם:

"וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה

גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם

גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה

וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם

בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת  הַשָּׁמֶשׁ

נִשְׁכַּח זִכְרָם".

עָלָה דָּבָר בַּמַחֲשָׁבָה  

שֶׁמֵת הוּא מֵעַצְמוֹ  

 מִשְתַכֵּחַ מִן הַלֵּב.

אַךְ כָּל עַצְמוֹתַי לָךְ תֹּאמַרְנָה

עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתְּ

לֹא אָבְדָה אַהֲבָתֵּךְ  

קִנְאָה וְשִׂנְאָה לֹא יָדַעַתְּ מֵעוֹלָם   

עוֹד לָךְ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵיתִי

אַל תֹּאמְרִי נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב,

לֹא שָׁבַת הֲמוֹן שִׁירָיִךְ 

עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא 

אֲשֶׁר שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ  

עוֹד יִשָּׁמַע קוֹל מִלַּיִךְ

עוֹד דּוֹבְבוֹת שִׂפְתוֹתַיִךְ הַיְשֵנוֹת,

עוֹד תְּדַבְּרִי שִׁיר  

תַּחַת הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי לָךְ מַצֵּבָה,  

וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד

כִּי לֹא תִשָּׁכְחִי מִלִּבִּי

כִּי  הַמָּוֶת לֹא יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.